כמה פעמים אני אעשה שטויות וטעויות?

כמה פעמים אנשים ימשיכו לפגוע בי?

כמה פעמים אני עוד אפגע בעצמי?

כמה פעמים חברים שלי עוד יסבלו אותי?

כמה פעמים אני אמשיך לשקר לעצמי?

כמה פעמים אני אהיה ביקורתית כלפי עצמי?

כמה פעמים אני אתאהב באנשים הלא נכונים?

כמה פעמים אני  עוד ארגיש שלא מגיע לי?

כמה פעמים אני לא אוכל להגיד את המילים?

כמה פעמים אני הפול ואקום?

כמה פעמים אני הפול ולא אקום?

כמה פעמים???

היום היא אמרה לי שנראה לה שאני נהנית מהמצב הזה, ואני מחפשת רחמים מעצמי ומאחרים, שזה נעים לי, ולא בטוח שהיא תצליח להמשיך להתמודד עם המצב שלי. היא רוצה שאני אטפל בעצמי, ואני מרגישה שאני עושה כרגע כל מה שיש באפשרותי לעשות, וזה לא הרבה.  אני יודעת שהיא בסה"כ דואגת לי, אני גם יכולה להבין כשאנשים מתרחקים מאנשים אחרים כי קשה להם, ולא בא להם. ואני אבין לחלוטין שזה יקרה למרות שזה יעציב אותי. ונראה לי שכרגע כל מה שאני אגיד יגרום לי להרגיש שאנשים מתיחסים אלי כי הם מרחמים עלי. אני מנסה להראות בסדר ונאכלת מבפנים, וזה הורג אותי לחלוטין.

הייתי במצב יותר נמוך והייתי במצב הרבה יותר גבוה, ואני באמת רוצה להרגיש יותר טוב ולהיות מאוזנת, אני פשוט  לא מצליחה היום לעזור לעצמי.

הבטחתי לעצמי לחשוב בסוף שבוע על פיתרון, זה המינימום שאני יכולה לעשות בשביל עצמי...

הבלוג הזה הופך להיות עגמומי ופסימי מפוסט לפוסט.