השבוע לגמרי יצאתי מאיפוס הרגשתי כמו בובה מקולקלת, באתי לכולם בתלונות, האשמתי את מזג האוויר, את המחזור, את זה שלא שחיתי, את הדיאטה...   התנהגתי כמו פעם, פעם שהיה רק לפני כמה חודשים שכחתי שאני  יכולה להיות כזו נוראית. למרות זאת ידעתי שזה לא משהו שסטירה לא יכולה לפתור.  

במקום הזה שעושה רושם שאין בו גבולות, כי הוא נותן את האפשרות לחוות, להתנסות, לממש פנטזיות, אני דווקא מוצאת את עצמי במגרש מלא כללים וחוקים שבו לכל אחד יש תפקיד וכל אחד יודע בדיוק מה המקום שלו ומה הוא צריך לעשות. ומעבר לכל הגיון שם אני מוצאת את האמצע שלי, את האיזון, את עצמי. אני מנסה לעמוד בכללים שישאירו אותי על המגרש אני לא אוהבת לשבת  על הספסל.

אז עכשיו אני רגועה ושלווה.