אחרי שנה וחצי של שקט  כאבי הגב שלי חזרו ואני בקושי יכולה לזוז. הלכתי לרופא שאבחן לי גם דלקת בגיד בברך, נתן לי כדורים שעוזרים גם לדלקת וגם לכאבים ואמר לי להתאמן יותר, ששלוש פעמים בשבוע שחיה זה לא מספיק לגב שלי. אם חשבתי שאני לא מתאמנת מספיק, כי בזמן האחרון כבר לא יוצא לי ללכת 5 פעמים בשבוע כמו פעם, קיבלתי על זה אישור רפואי.

כשסיפרתי לאמא שלי על אבחנתו המופלאה של הרופא היא אמרה שבהתחשב במחיר שאני משלמת לחדר כושר אני באמת לא מנצלת אותו. למה היא תמיד צריכה לעצבן, 3 פעמים בשבוע זה ניצול יפה של המנוי, אז רק חשבתי שאם לא הייתי עובדת גם אני הייתי יכולה ללכת פעמיים ביום כמו שהיא עושה.

חוץ מזה החלקתי ודפקתי את האף באגרטל, עכשיו אני לא מצליחה לישון כי כואבת לי האצבע, כנראה שיש לי שם דלקת והכדורים שקיבלתי משפיעים על זה. נראה לי שאני יכולה להצטרף למחלקה הגריאטרית, מה שבטוח שאני לא יכולה לרדת על הארבע.

בשורות טובות – אחי הקטן מתחתן בספטמבר, אני יודעת שאני אמורה לשמוח, אבל עולים לי כל מיני דברים אחרים ועוד לא החלטתי איך התייחס לזה.

אני מעריצה אותו, ואוהבת אותו בצורה קצת אחרת

אבל   עכשיו   הוא   לא   רק   שלי

אני חולקת אותו עם אחרת

החיים בשלישיה*

*זה לא פשוט, אבל יש שם הרבה דברים טובים שגורמים לי 90% מהזמן לקבל את זה בצורה הכי טובה שאני יכולה

 למה טוב לי בחיים:

כי עברתי תהליך משמעותי בשנה האחרונה.

כי אני מצליחה לא לברוח.

כי מצאתי קצת איזון (עם עליות וירידות).

כי יש לי אדון מדהים שגורם לי להרגיש טוב.

כי יש לי חברים שאוהבים אותי ומאמינים בי.

כי הטראפסטית שלי נותנת לי נקודת מבט אחרת.

כי גילתי שאני אוהבת לשחות.

כי האנגלית שלי משתפרת.

כי ירדתי 18 קילו והפעם זה היה ממקום שפוי ומקבל ולא ממקום של ביקורת.

כי אני מצליחה קצת לראות את התכונות החיוביות שלי.

כי אני אוהבת את העיר שאני גרה בה.

כי יש לי עבודה שאני אוהבת, למרות כל מה שאני עוברת שם (וזה כבר סיפור לפוסט אחר) והכי חשוב שם שיש לי בוס שהוא בן אדם מיוחד.

כי אני מתחילה ללמוד לתואר שני.

כי יש לי כלבה שמקבלת את פני כל ערב בשמחה.

כי הבית שלי מסודר ונקי (יחסית).

כי אני טסה לברלין בעוד שבועיים.

כי אני מצליחה לחייך רוב הזמן גם כשאני מתלוננת.

כי החיים שלי יותר טובים ממה שדמינתי.

כי אני מגלה שאני לא יודעת לכמה אני מסוגלת.

כי גם ברגעים שקשה לי אני יכולה לראות דברים טובים.

זה לא נגמר.... 

אני מזמינה את:

מעשנת - כי פעם אחרונה היא התלוננה שלא הזמינו אותה.

בדויה - בגלל שהיא חזרה.

מוקה - בגלל האישה.

איריס - בגלל הבעל.

מידורי - בגלל הכלבה.

הנץ - בגלל שהוא הגבר שבחבורה.