החיים זה כאן?!

הייתי רוצה לחשוב שזה יהיה פוסט ברור אבל לא נראה לי, הכל מתערבל לי בפנים כשאני שופכת עצמי על הדף ,או על המקלדת, (איכס עכשיו יש לי תמונה של מקלדת מכוסה גועל בראש, טוב נסחפתי) מה קורה לי שאני נסחפת בכתיבה הריי בחיים אני אף פעם לא נסחפת.

אל תגידי אף פעם אף פעם.

בדרך כלל .

אמא שלי נפלה עליי שוב, קמתי מהשנ"צ שלי, כולי רעמת תלתלים (חפפתי...) רואה מטושטש (ישנתי עם העדשות) ובאתי לברוח מהבית שלה לפני שאזכה לתשומת לב והנה כבר לחצתי על השלט והאוטו כבר השמיע את הצפצוף המוכר ואפילו נלסון התייצב לקפוץ לכיסא שלו-

לא.

היא תפסה אותי.

"אנחנו יכולות לדבר?"

"דברי"

"לא, לא ככה"

"אההה...טוב..."

הריי כבר בקול שלה אני יודעת שהנה מגיעה  עוד שיחה 'מה עשיתי שאת חושבת שאני אמא כל כך גרועה? באמת אני לא מבינה מה עשיתי לכם', לאמא שלי יש נטייה לפנות אליי ברבים ,כאילו אני מייצגת את כל ארבעת העוללים שיצאו לה מהפות, ובתכלס ,כל זה אשמתי, מה רע במיטה בבית? למה לישון אצל אמא? מגיע לי!

התיישבנו ליד הבריכה (דגים) והיא פצחה במונולוג הקבוע שלה ' לא יודעת מה עשיתי, מה אני הכובסת שלך, מה אני כספומט לה לה לה' וכרגיל אני מתפתלת מתכווצץ נושמת עמוק בוהה נוכחות אוטמת את הלב ממוללת את השיער עושה הכל חוצמלהסתכל עליה.

אבל היום היה פאנצ' חדש.

"יש לי חסימה"

מה את אומרת

"יום יבוא ואני אצטרך לעבור צינתור"

באמאשלך

"ומה יהיה? אני כמו כלב חולה כל השבוע ואף אחד לא בא לבקר אותי"

נכון

"ואת סבא אתם אף פעם לא מבקרים"

דה! הוא נרגן מריר שלא סובל אותנו למה שנבקר אותו

"ומה עשיתי כל כך נורא אני באמת לא מבינה"

את לא רוצה להבין מותק את רק רוצה לדבר, אני יודעת ,אנחנו דומות ,אבל בניגוד אליך אני משתדלת להשתפר.

ופעם השיחות האלו היו דו צדדיות וכל התשובות היו נאמרות בקול רם.

היום אני יודעת שאין בשביל מה לטרוח.

והיום גם היא כבר מבינה שאכן היא תסיים כמו אבא שלה, זקנה ממורמרת ובודדה.

וזה לא באשמתי.

כן, טיפול פסיכולוגי זה דבר נהדר, אתה לומד לדעת שזה לא באשמתך, זה לא באשמתך שלנשק ולחבק את אמא עושה לך חלחלה, ולא באשמתך שאתה לא רוצה לבוא הביתה, ולא באשמתך שאתה לא אוהב את הגוף והרוח שהולידו אותך.

לא זה לא באשמתך.

וגם לא באשמתי.

אני לא נולדתי ילדה שלא אוהבת את אמא שלה וגם לא הבאתי את זה על עצמי, כי כנראה איפשהו בדרך קילקלת אותי, בכוונה או לא ,זה לא משנה.

זה המצב ואל תבואי אליי היום ותבקשי שנהיה חברות.

כי זה פשוט לא יקרה.

חבל שהבלוג שלי מבין אותי כל כך טוב ואנשים שחולקים איתי ד.נ.א לא.

חבל.

הרבה דברים חבל.

אבל אני לא בוכה על חלב חמוץ שנשפך.

אני הולכת לצרכניה וקונה חלב חדש.

אז אל תתפלאי.

ותעזבי אותי במנוחה,ואל תדאגי

אני לא אביא יותר כביסה.