עיר הירח

לאה העיר. שמש איטית יושבת לנוח

על האבק ועל הזמן ועל תלאות היום.

העיר הדהויה נצבעת אדום-

מסוככת על אנשיה מפני הרוח.

קמטי הטיח קורנים הדר,

זורמות בעורקיה אהבות ותפארת.

בתוך המולה פתע נזכרת

בקסם-מרגוע נהדר.

מי ידע עיר בת-אלפיים:

סופרת שנים בקצב אחר,

למודת שקיעות-שמש לרוב?

אספוג לתוכי את רעש הרחוב

העייף, ואוהב שבעתיים

את מדע האספלט הזוהר.