עיר הירח

א.

כאן מחרשה רחבה נגררת,

ואני הנושאת בעול;

בשדה- זו העיר הסוררת,

בה כל זיק עיניים- שיבול.

והלחם צר, וכל יום עד הערב

שבע שנים שחונות יעבור.

אדם ניגש אל יומו בהנף החרב

ובנפשו תמונתו של זוהב השאור.

ורק בנפשו היא- אמיתית וזוהרת,

וטובה שבעתיים מאלף ברכות.

עבורה בכל יום הוא מניף את החרב,

ושב פצעי עוד קרב לאחות.

ושם בגלות הלחם ניתן כמתנה,

ואין כל סיבה להתאמץ.

שם חג הפסח כל ימות השנה,

וכל אותו שפע-חמץ.

ב.

כאן מחרשה רחבה נגררת,

ואני הנושאת בעול;

בשדה- זו העיר הסוררת,

בה כל זיק עיניים- שיבול.

והלחם צר, וכל יום עד הערב

שבע שנים שחונות יעבור.

אדם ניגש אל יומו בהנף החרב

ובנפשו תמונתו של זוהב השאור.

ורק בנפשו היא- אמיתית וזוהרת,

וטובה שבעתיים מאלף ברכות.

עבורה בכל יום הוא מניף את החרב,

ושב פצעי עוד קרב לאחות.

וחרבי מכותת לאת, כמדומני -

זו מצוות לימודי והדם,

ואתייצב בגפי מול העיר המודרנית

ובנדני אמונה באדם.