עיר הירח

עיר הולדתך:

הבהוב של פלורסנט במסדרון

בזמן הציפיה והפחד.

עיר נעוריך:

מפלט מן השגרה,

פרצופים זרים ברחוב-

סוף סוף לנוח.

ערים מזדמנות

שעוזבים אחרי שנה

עם קצת יותר

בחשבון החיים,

וקצת פחות חלומות.

והעיר של עכשיו

שאתה מושקע בה ושוקע,

שאתה רחוק בה וכל-כך כל-כך קרוב

שזה שורף

ורחובותיה מופיעים לך בחלום.

הישר מבט בעיניהן

כאילו לא ביקרת בהן אף פעם.

רגלייך טופפות

לקצב קול פנימי

(אני שומעת).

אני פורסת מפה

של מחשבותייך,

עם הגבול המודגש הזה:

את נמצאת כאן.

בואי לטייל איתי

ברחבי היחד,

לאורך הרחובות הצרים

המסתתרים תחת בתיהם,

סביב הכיכרות הרחבים

בם צעקנו שחסר,

לאור שקיעתם וזריחתם

של האורות בחלונות.

נחפש ולא נמצא,

לפעמים סתם נשתוק,

לפעמים נלך לישון.

בכל מקום אני עוקפת

זכרונות

כמו פרחים מוגנים.

משטף היומיום אני מצילה

חרוזים צבעוניים

לשירים שיבואו.

חסרים לי פקקי התנועה-

זרם האכזב של העיר.

ושהיינו שרות יחד.

תמיד בסוף אני נסחפת אלייך

במחול: הלוך ושוב -

42 שקלים

כמו תפילה.