עיר הירח

רגע בהיר:

אני מדביקה חופש לכתלים,

מלקטת חתולים -

דייריה האמיתיים של העיר.

אני עושה טעות:

מרחיבה בכוחותי הקרע,

מבדלת אטמוספירה

לשם העצמאות.

הולכתי שולל ברחובות

את עדר חלומותי,

את רגלי, את מילותי,

את הפחדים והתקוות.

בקושי השארתי עקבות.

ניתן לחיות בך בעוני:

עם מקרר חצי ריק,

וחצי משרה.

ניתן לזהור ברגע שירה

ברחוב צר ומלוכלך,

ולעזוב מאחור

הרבה יופי

כוזב

(הנה, כך)

לטובת חיי אמת.

סתיו בא לשטוף

מכאובי העיר

אל תוך השנה שעברה.

התקווה נוצצת בחלונות.

מישהו הדליק

פרח

בחשכת הבטון.

העיר- כמו משחק של גדולים,

מצטחקת בידענות פיקחת

עת היורה מניס את החום

בדגדוג טיפותיו.

ואני נזכרת

שלא הכל רע כאן.