היומן שלה:

בשבת בערב הוא היה מוזר.

קבענו להיפגש בבר לשתות משהו.

כל אחה"צ הייתי בקניות עם חברות, וחשבתי שזה באשמתי, כי איחרתי קצת, אבל הוא לא אמר כלום.

השיחה בינינו הייתה דלה, אז הצעתי שנלך למקום שקט יותר, כדי שנוכל לדבר יותר בנחת.

הלכנו למסעדה והוא המשיך להתנהג מוזר.

הוא כאילו לא היה, ניסיתי לעודד אותו, והתחלתי לתהות אם זה באשמתי או שיש סיבה אחרת להתנהגותו.

שאלתי אותו והוא אמר שזה לא קשור אליי.

אבל לא השתכנעתי.

בדרך הביתה, באוטו, אמרתי לו שאני אוהבת אותו מאוד והוא רק חיבק אותי ושתק.

אני לא יודעת להסביר את ההתנהגות שלו, כי הוא לא אמר לי בחזרה שהוא אוהב אותי, בעצם הוא לא אמר כלום, ואני דאגתי יותר ויותר.

הגענו הביתה וחשבתי שהוא רוצה לעזוב אותי, לכן ניסיתי לדובב אותו, אבל הוא הדליק את הטלביזיה וישב לראות אותה במין ריחוק, כאילו כדי לתת לי להבין שהכל נגמר בינינו.

בסוף התייאשתי ואמרתי לו שאני הולכת למיטה.

אחרי בערך עשר דקות הוא בא, ולהפתעתי נענה לליטופים שלי , ושכבנו.

אבל הוא המשיך להיות מרוחק.

רציתי לפתוח את הנושא, לדבר איתו בהקדם, מיד, אבל הוא נרדם.

התחלתי לבכות, ובכיתי עד שנרדמתי.

אני לא יודעת מה לעשות.

אני כמעט בטוחה שהוא חושב על מישהי אחרת.

חיי הם אסון אמיתי.

היומן שלו:

היום ברזיל הפסידה.

לפחות היה לי זיון.