אז הכותרת מתומצתת כדי לעורר בכם סקרנות ועניין אבל בגלל שחלקכם מכירים את ההיסטוריה, אתם בטח צופים מראש מה יהיה כתוב - אני לעומת זאת - אשתדל להיות הכי לא צפוייה שיש

אז ככה,

זה התחיל בחמישי אחרי משמרת בוקר, מחוייכת ומאושרת יצאתי לי מהמוקד בידיעה שהפעם האחרונה שאני חוזרת לעבודה זה שבוע למחרת ביום ראשון ורק בערב, מה שנתן לי בטוטאל כמעט 3 ימי חופש ! הפעם האחרונה שזה קרה..לפני שנה אוליי - חיכיתי לזה כל כך!

באותו היום חגגו גם ל"ג בעומר, אז שלחתי את אחותי להנות קצת עם חברות מה שהותיר לי לילה של פרטיות ואינטימיות עם עצמי, ישנתי לאלכסון כמו גדולה, ולא רבתי בלילה עם אף אחד על השמיכה הזוגית שלי

למחרת קמתי לריצת בוקר מרעננת, לאחר מכן עשיתי מנקלחת טובה, לבשתי חצאית קצרצרה וגופיה דקיקה ויצאתי לקרוע את העיר (כן, בטח)

הסתובבתי לי והתפנקתי בקצת חולצות חדשות, הסתובבתי בקניון, אכלתי סנדויץ' טונה בארומה (אחרי הכל - חלבונים אחרי הריצה חשוב מאד) וחזרתי בסביבות הצהריים הביתה. אז אחותי כבר חזרה, הכנתי משהו מרענן לאכול עד שקיבלתי טלפון מכמה חבר'ה שהכרתי בתאילנד והם החליטו שעושים מפגש נוסטלגי עם כולם שבאים מרחבי הארץ רק בשביל המפגש הזה - צפון, דרום מזרח ומערב רק כדי להפגש

לא היו לי תוכניות ונעניתי בחיוב

באותו הערב ישבנו בתל אביב באיזה מקום שהאמת רוב האוכלוסייה בו הייתה מבוגרת אבל זה היה נעים כי הייתי עם אחלה אנשים ולא כל כך ייחסנו חשיבות למה שקורה סביבנו. התרכזנו בלהעלות חוויות, זכרונות וכמו שחשבנו כשהיינו בתאילנד - צחקנו על הכל וזה היה כל כך מוזר ומשחרר לראות אנשים שבפעם הראשונה פגשנו בחו"ל וגם שם הייתה הפעם האחרונה שראינו אותם - לא היה לי דבר כזה לעולם - אבל יש פעם ראשונה לכל דבר

בסוף המפגש כמובן שתיעדנו בתמונות, אחרי הכל - לתעד כל רגע טוב זה חשוב כדי שיהיה לי במה להזכר כשאהיה באנגליה

לתומי אני חוזרת לי לדירתי הקטנה, אחותי כבר בחלום החמישי, קיבלתי SMS מאניגמה שהיא זקוקה למקום להזרק בו ללילה ושתגיע אליי לפנות בוקר להתארח

ב5 בבוקר דפיקות רכות על הדלת

אני פותחת וחצי ישנה מסדרת לה מקום לישון על הספה בדירתי

למחרת מתעוררות ב11 בבוקר, מתארגנות וישר לים שנמצא מרחק ירידה מעלית מדירתי

בים כמובן ששוב תיעדנו במצלמה את גופנו המוכנים לקיץ מכל הבחינות  וכמה סצנות שיצאו פרונוגרפיות לגמרי אבל בקטנה, היה כיף

תפסנו קצת צבע (אני שחום ואניגמה אדום ) ואחרי כמה שעות חתכנו הביתה - ומאותו הרגע לא נחתי לשניה

הכנתי ארוחת צהריים לאחותי ואניגמה, התחלתי לארוז את הבית, מצאתי כל כך הרבה ג'אנק מלפני שנים - מכתבים מהצבא, מהלימודי י"ג, מהתיכון, מהקייטנה שהדרכתי בגיל 16, דברים הזויים לגמרי..

וברור שגם הייתי חייבת להפטר ממלא ממלא ג'אנק מיותר לגמרי

הסתבר שאספתי קילו או שניים של שקיות שאין לי מושג מה לעשות איתם...

וזרקתי 3 שקיות אשפה של זבל שהיה מאוחסן אצלי במקומות שונים בבית

את הרוב הספקתי לארוז, מה שנשאר זה רק הבגדים והכלי אוכל ... את זה אני אעשה יום לפני המעבר כדי להחליט מה נשאר בארץ ומה טס איתי לאנגליה

אני מריחה את הטיסה כבר

זה ממש קרוב ואין מתרגשת ממני לקראתה

אתמול בערב קיבלתי הודעה מהסטודנט לרפואה

הוא חזר לחופשת סמסטר בארץ

הציע להפגש בבוקר "לסבן לי את הגב אחרי ריצת הבוקר" אחרי שהפעם האחרונה שנפגשנו הייתה לפני שנה להזכירם  שנגמרה ב...טוב תכנסו ללינק זה בדיוק שניה!

ו.....למרבית הפתעתי הסכמתי להפגש

אמנם זה היה בשעת בוקר מוקדמת, 9:00 בבוקר

ועל ריצת הבוקר ויתרתי (רציתי להיות מלאת אנרגיות לקראתו)

ובלי אלכוהול כי לשנינו הייתה משמרת להגיע אליה בצהריים

זה התחיל בלשבת ולדסקס על הא ודה

כי תכלס, בלי אלכוהול, אחרי ששנה לא ראיתי תבן אדם (והוא נשאר מסוקס מתמיד), רק מסייבר סקס איתו פה ושם..דיי מוזר פתאום לקפוץ למיטה

אבל זה קרה, באיזה שהוא שלב הוא לקח לי את היד, הקים אותי מהספה והצמיד אותי אליו

ברגע שהתנשקנו הכל חזר אליי

התשוקה, החוסר פעימה, השריטות, הלהט הזה.

הוא רכן מעליי והתחלנו להתנשק... הוא אחז בירכיי שעטפו אותו והעביר את ידיו לאורך גופי.. ואז

טלפון...

"הלו?"

"כן אמא?"

"אני מפריעה לך?"

"אהמממ.. לא אמא ממש לא.."

לא אמא, את ממש לא מפריעה לי באמצע סצנת פורנו מטורפת!!!

אני לא מאמינה! מה נסגר? מה הסיכוי שדווקא אז יהיה טלפון? רררררר סיימתי את השיחה כמה שיותר מהר וחזרתי לענייני

מהר מאד החזייה השחורה והסקסית שלי נעלמה, וגם חולצתו שחשפה גוף שרירי מוצק וחלקלק (והכל טבעי!)

הכל קרה כל כך מהר, עד שמצאתי את עצמי עירומה כביום היוולדי נהנית מפור פליי מטורף שגרם לגופי לרקוד לקצב לשונו בדיוק כמו בפעם הקודמת

מה שמדהים לי, שגם אחרי שנה, אין לי בעיה להפתח ולהיות הכי אני לידו

אחרי גמירה אחת, הקרניים התחילו לצמוח לי והשכבתי אותו על הגב, לאט לאט נישקתי את הצוואר, עם לשוני הארוכה ירדתי למטה לכיוון הטבור

פה ושם נושכת בקלות את עורו החלק, והוא בתגובה גונח ברכות

המכנסיים נשלפו במהירות ואחריהם הבוקסר

איברו נחשף מולי ובלי לחשוב פעמיים התנפלתי עליו

ביד אחת מחזיקה את איברו ואת ידי השניה העברתי לאורך גופו, שורטת קצת את שריריו

כעבור מספר דקות הוא מתחיל לגנוח, ועוצר את עצמו מלגמור.

מתרומם לכיווני, סירבתי

עשיתי לו סימן שישאר לשכב

לקחתי קונדום, קרעתי את העטיפה..הצד הרע שבי התחיל להתעורר

עטפתי את איברו בקונדום ומיד רכנתי מעליו

זה לקח בדיוק 5 דקות עד ששנינו גמרנו גמירה אחת חזקה ומטורפת ביחד

אחרי הכל....קצת הרבה זמן בלי סקס לשנינו...עם כאלו יצרים.... היה שווה כל רגע

הוא התעייף לו (ממש כמו בפעם הקודמת) ואותי זה רק העיר

החלטנו שאנחנו רעבים..עשינו מקלחת נעימה והלכנו לאכול ארוחת בוקר בארומה בעיר

דיברנו כמו שלא דיברנו המון זמן פנים מול פנים

ונפדרנו לשלום

מאושרת זורחת וקורנת הגעתי למשמרת ערב

אף אחד לא הבין במה זכיתי שנראיתי ככה

"זה מה שסקס על הבוקר עושה"

"זונה..." זרקה לעברי אחת מהבכירות

מה לעשות גם לי מגיע להנות לפעמים בעיקר עכשיו

אז הנה אני מתחילה את השבוע האחרון בדירתי שלי, הדירה ששירתה אותי במשך שנה לשינה, בישולים,  בכי, שמחה ,משפחה, חברים, בחורים, סקס טוב (או לא..), זכרונות, חלומות, רגעים יפים, מכסה מפני הגשם והקור בחורף ומהחום הנוראי בקיץ, והאמת הגשמה אחת מכובדת הדירה הזו הגשימה לי וזה לגור על חוף הים כמו שתמיד רציתי בתור ילדה קטנה..

בהחלט יהיה לי קשה לעזוב, אבל לכל התחלה יש סוף ואני מקווה שזה סוף לקראת התחלה חדשה

ממני אליכם

אני ממש אחרי ריצה מרעננת בחוף הים

כן כן חזרתי לשגרת המרתונים שלי  ואני נהנית מכל רגע

סוף סוף יש לי על מה להוציא את האגרסיות - וזה עובד

ברביעי שעבר הייתה ישיבת המועצה ומשרד החינוך לגבי מה יהיה עם אחותי הקטנה

אני נכחתי שם ועוד 10 אנשים שרק חלק מהם מוכרים לי, כמובן אחותי ואמא שלי

אחותי דיברה מכל הלב, ענתה בכנות על כל שאלה

ולי זה היה קשה מתמיד

שוב לחזור לאותם רגעים, לשחזר שוב שוב והכי גרוע - לשבת שם ולגרום להם להבין כמה גרוע המצב עם ההורים שלי וכמה לא בטוח לאחותי להשאר שם

לרגע וחצי חלפה בי המחשבה שאני שונאת את מה שאני עושה אחרי הכל - זוהי אמא שלי וללכת נגדה מילה במילה לא עשה לי טוב במיוחד ברגע שהיא התפרקה בידיים שלי ופרצה בבכי מר כמבקשת עזרה, לא יכלתי יותר,  חיבקתי אותה והזלתי דמעה

ניסיתי להסביר לה שיש דברים שאנחנו רואות והיא לא מסוגלת כי עד שלא יוצאים מהבית ומבינים שהחיים שם הם לא כמו שאמורים להיות - לא מבינים

ושם היא נמצאת, היא לא מבינה כמה החיים שלה יכולים להראות אחרת - יפים יותר, שמחים וחסרי פחד

ובשביל זה אני פה, עשיתי ועושה את מעשיי, כי לכל אחד מגיע לחיות חיים נורמליים ומאושרים - במיוחד למשפחה שלי

ההחלטה שאליה הגיעו היא להכניס את אחותי לפנימייה אחת ולתמיד. ניסינו לבדוק את האופציה של משפחה אומנת, אבל זהו משהו שלוקח המון זמן ומבחינתי אני מפנה את הדירה שלי כשבועיים מהיום, וזה לא רלוונטי מבחינת זמן.

אחותי כמובן עצובה עם ההחלטה, וניסיתי לגרום לה להסתכל על זה בראייה בוגרת יותר שאלה החיים, ולכל דבר יש סיבה..ויום אחד היא תסתכל אחורה ותבין שזה הדבר שהיה הכי נכון לעשות ואולי אף תודה לנו שהגענו להחלטה הזו בשבילה.

היא נורא מתוסכלת מלעזוב את החברים, את בית הספר, אותי...  אבל מודעת לכך שאין ברירה ושזה הפתרון היחיד שייתן לה לחיות בשקט ובבטחון לפחות עד שהיא תתגייס לצבא עוד 3 שנים.

אותי מפחיד שהיא תגיע למקום בו האוכלוסייה תשפיע עליה לרעה - אחרי הכל פנימיות זה לא מקום כל כך נחמד שמסתכלים על זה מבחוץ..

בגלל זה אנחנו לא נכניס אותה לפנימייה עד שנלך ונראה בדיוק מה הולך שם - להיות בטוחים שזה המקום הטוב בשבילה.

בנתיים אני אמא במשרה מלאה  עובדת בערבים, מנקה ומבשלת בבקרים (וכמובן מתקתקת 4 פעמים בשבוע ריצות בחוף הים)

השבוע נפגשתי עם המנהל עבודה שחזר מאנגליה, ישבנו לכתוב את חוזה העבודה ביחד והאמת שאני מרוצה מהתוצאות

כמובן שאני לא חותמת עד שיאשרו לי את ויזת העבודה משגרירות (משהו שאמור לקחת כמה שבועות)

כך שנוצר מצב שאני עוזבת את הדירה עוד לפני שקיבלתי אישור מהשגרירות..

הבעל בית מוכן ללכת לקראתי ולתת לי עוד 5 ימים להשאר בדירה זתומרת עד ה5.6 שזה משהו שעוזר לי מאד להתארגן על עצמי ואולי עד אז אני כבר אקבל אישור לויזת העבודה.

אם לא, יש לי ידיד שמוכן לארח אותי לתקופה עד הטיסה עצמה, במקרה הזה, מזל שיש חברים

יותר מזה, אני ממשיכה בעבודה שלי, בחיי היום יום, שלמה עם כל החלטה שאני עושה שזה משהו שלא קרה לי הרבה זמן..

אמממ יש לי ארוחת צהריים להכין ועבודה ללכת אליה

אז שיהיה לנו אחלה של שבוע

ממני אליכם

שבוע שעבר לו

שבוע עם עליות, מורדות, שמחה, עצב

אבל הוא עבר, ולפניי שבוע נוסף

שבוע של עבודה, וריצות בחוף הים

אחותי חזרה אליי, אני כבר לא  חוזרת הביתה לדירה ריקה, יש לי למי להכין סנדוויצ'ים לבית ספר, עם מי לדבר על היום שהיה לי, ועם מי ללכת לישון

מצד שני יש לי הרבה פחות פרטיות, אני לא יכולה להסתובב עירומה בדירה הקטנה שלי בלי חשש שמישהו יציץ

על המיטה הזוגית שלי לא היה סקס כבר המון זמן....

אני עושה קניות כפולות שזו הוצאה כספית כפולה מההוצאות עד כה, וכן משלמת על נסיעותיה של אחותי לבי"ס

זו ממש הרגשה שאני משלימה את הזמן האבוד שאיבדתי מהיום שבו יצאתי מהבית, אני מקבלת בחזרה זמן שלא העברתי עם אחותי בגיל הזה ולא זכיתי לראות אותה גדלה ב4 שנים האחרונות ומשהו בפנים גורם לי לאושר.

אושר שאולי אני לא חסרת משפחה אחרי הכל

אושר שיש מישהו שתלוי בי ואני ממלא בו חלל ריק

אושר שאני מעניקה חום,בטחון ואהבה למישהו

אושר שמישהו ממלא את החלל הריק שהיה עד כה

אושר שאני לא לבד

אני מרגישה שיש לי תרומה כלשהי בחיים שלה, ולא פעם יצא לי לחשוב מה יהיה כשהיא תגיע לגיל שלי - האם היא תעריך את הדברים האלה? את מה שעשיתי למענה? האם היא מבינה כמה משמעותיים הדברים כלפייה? ואז הבנתי שזה לא משנה, כי מה שנכון לעשות עכשיו זה מה שחשוב כדי לדאוג שתגיע לגיל 18 ותתחיל חיים משלה.

ואם זה מצריך שאתן ואקריב מחלקי, מכספי, מהמחייה היום יומית שלי בשבילה - כך יהיה בסופו של דבר - אם אוהב את זה ואם לא

מה שכן בשבוע הבא תהיה ישיבה של משרד החינוך שיחליטו סופית מה ייעלה בגורל אחותי ולאן היא תמשיך את חייה מנקודה זו וזא זה כבר לא  בשליטתי ...

וכך אני שותפה לשיחה ביני לבין ידיד שלי מאתמול :

הוא: "נראה לי שמעכשיו אני אקרא לך אמא.."

אני: "אויי וויי לא רוצה להיות אמא שלך עם כל הכבוד לדאגה שלי אליך..."

הוא: "לא בגלל שאת אמא שלי...בגלל שאת מתנהגת כמו אמא של אחותך :)"

אני: "לא תודה, אני לא חושבת על ילדים ב10 שנים הקרובות"

הוא: "יש לך סוג של ילדה מאומצת, ועוד בת 15"

אני: "תרגיע..."

הוא: "מה את עושה היום? ומה היא עושה היום?"

אני: "אנחנו הולכות למופעים שיש פה בעיר"

הוא: "איזה כייף, זמן איכות של אמא ובת"

כן אז זה עד כדי כך משפיע על החיים שלי  

בעבודה הגיע מנהל צוות חדש שבאמת תורם לעבודה שלי

מה שכן מעכשיו אני בכירה יחידה לצוות שלי, עד היום הייתה איתי בכירה נוספת והיא טסה לעבוד בארה"ב - קיבלה חל"ת ל4 חודשים מהעבודה

מה שמשאיר אותי ואת מנהל הצוות מנהליו היחידים של הצוות

המנ"צ החדש בעל נסיון בחברה, עד כה מותיר רושם של אחד שבאמת אכפת לו, הוא דואג לכל בעיה שיש לי ודוחף אותי קדימה כמה שיותר מה שנותן לי מוטיבצייה רבה להמשיך ולתת את כולי עד היום האחרון שלי בחברה. נשמע הזוי בשביל חברה שהוציאה את הנשמה שלי בשנה האחרונה, אבל אני רוצה לעזוב עם טעם טוב את העבודה ובידיעה שאני טסה לקראת משהו טוב יותר.

התחלנו חודש חדש,

ביום העצמאות לקחתי את אחותי למופעים שהיו בעיר

פעם ראשונה בחיים שלי נהניתי איתה כל כך

לקחתי אותה גם לאכול (בפעם הראשונה בחייה) אוכל סיני בLEMON GRASS  והיא האמת לא ממש סיימה אותו, הוא עוד ממתין לה במקרר בקופסאת הטייקאווי אז לא יודעת אם היא התחברה כל כך

היא נהנתה מהופעות מגוונות של אמנים, היינו שם עד 4 בבוקר וחזרנו עייפות ומותשות וישנו עד 4 בבוקר היום

אני בהחלט מסופקת מהשבוע הזה בעיקר גם כי גיליתי היום שהעבודה הקשה שהשקעתי חודש שעבר בעבודה השתלמה לי יותר ממה שחשבתי, והמשכורת שלי התגלתה כהכי גבוהה מאז שהגעתי לחברה הזו, אני מאד אופטימית עכשיו ומרגישה שיש לי קצת יותר אוויר לנשימה בעיקר שיש לי עוד פה להאכיל בבית.

שיהיה לנו אחלה של סוף שבוע 

מזל טוב למדינה שלנו

והנה כמה תמונות מהמופע המדהים של סינרגיה שהופיעו ביום העצמאות (אתמול) בעיר

כמובן שהצילום הוא שלי, אז סליחה על האיכות - זו המצלמה לא הצלמת