כזאת אני.
שצוחקת בלי סוף, שעצובה בלי סוף.
שיודעת לכעוס כל כך הרבה- ולשמור הכל עמוק בפנים.
(אבל למזלי לאחרונה למדתי קצת לבכות סופסוף... זה משחרר!).
כזאת אני- שנפגעת בקלות מוגזמת...שכשאוהבת אז אוהבת בכל רמ"ח איבריי...שנותנת אז נותנת את כולי...
שצריכה תמיד חיזוקים כדי לאהוב את עצמי. כדי להשלים עם עצמי.שצריכה תמיד לשמוע שאוהבים אותי...
שצריכה תמיד מוזיקה ברקע,שרוצה תמיד שוקולד..או סלט גדול ומושקע.. או שניצלים של אמא!!!
כזאת אני,
ספר פתוח, לא יכולה לשקר לשנייה על מה שקורה לי בלב.
אם אני עצובה אז רואים,אם אני חרמנית אז רואים,אם אני מאושרת....יש את הניצוץ בעיניים... אז רואים...
כזאת אני, שעושה שטויות ולא לומדת. שחוזרת על טעויות של עצמי.
כזאת אני שנותנת אמון באנשים גם אחרי ששרפו את ליבי.
שמתרגשת מדברים קטנים. ממילים קטנות-גדולות.
כזאת אני, שלפעמים מוקפת בכל כך הרבה אנשים
ומרגישה עדיין כל כך לבד.
כזאת אני, שאוהבת אהבה,
אבל כבר התרגלתי ללבד הזה
ואני חיה איתו כל כך טוב
שאני לא בטוחה שיהיה לי מקום לאהבה... נורא חבל..
כזאת אני,
אוהבת לשתות, אוהבת להיות מוקפת בחברים אמיתיים,
אוהבת שנינות, אוהבת שצוחקים ממני,
אוהבת לשתוק, אוהבת לישון עם גרביים (!!!),
אוהבת לעשות קיצי
(אבל קיצי מקבלים, לא דורשים. קיצי עושים באהבה או לא עושים בכלל. זה חוק חשוב!!),
אוהבת לשבת שעות על בקבוק יין ולדפוק שיחות נפש עם חבר טוב,
אוהבת את הסיגריה שאחרי האוכל, וגם את "הסיגריה של אחרי",
מפחדת מהתחלות, מפחדת מסופים,מפחדת להיפגע, מפחדת לאבד...
בגדול- מפחדת.
כזאת אני,
צריכה ללמוד להעריך את עצמי קצת,
צריכה ללמוד לפתוח את הפה קצת,
צריכה לעמוד על שלי קצת,
צריכה לתת את עצמי קצת פחות,
צריכה לקחת ללב פחות...
והכל בעבודה עצמית. מבטיחה.
לכל מי שקרוב אליי,
לכל מי שהיה כזה,
ולכל מי שיהיה כזה....-
כזאת אני. עם הטוב ועם הרע- ויש הרבה משניהם.
אני באה עם הכל-
עם הצחוק המתגלגל מצד אחד,
ועיינים עצובות, לעיתים, מצד שני.
קבלו בהבנה, קבלו באהבה,
תנסו לחנך אותי, תנסו לתקן את המקולקל,
אני מבטיחה לנסות גם...
אבל בשורה התחתונה- קחו אותי כמו שאני,
כי אני אישיות בהתהוות. אני משתנה כל רגע.
מנסה לשפר אותי. מנסה להיות משהו טוב יותר,
אבל בינתיים אני אני.
אני אווזה.
משהו שנע בין הברווזון המכוער לבין ברבור.
מקום טוב באמצע.
כזאת אני. אמצע כזאת.