בית ספר לחיים

שלום. אני נוסעת.

מחר,

בתקווה שיהיה מקום על הטיסה,

ובתקווה שלא יסגרו את נתב"ג בעקבות הסופות,

מחר בלילה אנחת בארץ הקודש.

בארץ שלי.

סיימתי לארוז סופסוף,והיה לא קל.

גם כי אני שונאת לארוז,

וגם כי אני מתחילה להחזיר איתי קצת דברים לארץ...לקראת העזיבה הסופית באוגוסט...

ארזתי, וברקע יזהר אשדות שר לו:

"התחלות הן תמיד גם סוף של תקופה עוברת שאיתך נשארת"...

חייכתי לעצמי. חיוך חנוק בדמעות.

כמה רגשות מעורבים ארזתי במזוודה הזאת,

כמה רגשות מעורבים יהיו בביקור הזה...

מחר אני בארץ.

ארוחה משפחתית,

קניות,

הופעה של יזהר,

המבורגר באגאדיר, מלא בבצל מטוגן,

קוטג',

מוקה לטה של קפה נטו,

שניצלים של אמא,

בורקסים,

גולדסטאר,

נחלת בניימין,

אח שלי במדים (שלא יודע שאני באה!!),

חיבוק לסמיילי שלי- שאנחנו זקוקים לזמן איכות באופן דחוף,

חברות שלי שיש לי מליון השלמות לעשות איתן,

פאב הבית שלי באלנבי, שלא ביקרתי בו כבר למעלה מחצי שנה....

אחח...כמה תוכניות. איזה כיף.

אני מקווה שהביקור יהיה מוצלח. בטוח יהיה. חייב להיות.

מתנצלת מראש אם לא אבקר כאן הרבה,

אבל תבינו- אני עסוקה בעיקר בלאכול אוכל של הארץ...זה קצת יותר חשוב עכשיו!