בית ספר לחיים

הלכתי אתמול למסיבת פרידה של שני חברים מהעבודה.

הוא הגיע איתי לאמסטרדם על אותה טיסה.

Ly337, ב- 24.2.04....

היא נמצאת פה יותר מ3 שנים.

לפני שהגיעו לכאן- לא הכירו.

ביום שני הם ייסעו לארץ כזוג...

בדרך למסיבת הפרידה אמרתי לבוטן שפעם היה פה טוב יותר.

פעם החברָה הייתה טובה יותר.

פעם לפני אירוע של העבודה הייתי מחכה בקוצר רוח.

היו אנשים שהייתי נורא רוצה לפגוש.

עכשיו אין כאלה.עכשיו יבש, לא מעניין, לא מלהיב.

מזמן לא נהניתי ככה באירוע של העבודה.

(אולי זה היה האלכוהול- אבל בעצם אני תמיד שותה הרבה בירות...).

צחקתי מלא, שתיתי מלא, צילמתי מלא,ובאופן מאוד מפתיע-אפילו רקדתי קצת...

זה היה ערב מאוד טעון ריגשית בשבילי.

לא יכולתי להפסיק לחשוב שמסיבת הפרידה הבאה- היא שלי.

התעוררתי ב5 וחצי בבוקר לעבודה עם חמרמורת חמורה,

(ואני עדיין מסוחררת...)

הסתכלתי לצידי,

והודיתי לאלוהים על החבר הכי טוב שלי ששוכב שם. לצידי.

הודיתי לאלוהים שהבוטן הזה יודע בדיוק מה להגיד לי,

ויודע בדיוק איך להרגיע אותי.

וכשהוא לא- הוא מחבק חזק חזק, לא נותן לי להעיף אותו ממני, ונותן לדמעות שלי לזרום.

עד שהן מפסיקות מעצמן...

אני הבנאדם הכי בר מזל שיכול להיות.