בית ספר לחיים

זה מדהים איך שדברים נראים טוב יותר בבוקר.

גם אם המרחק אצלי בין הלילה לבוקר היה בערך 4 שעות.

אתמול, אחרי כ4 ימים ללא בכי, שוב הוא הגיע...

שוב נחנקתי עם כל מילה שאמרתי.

שוב העיניים היו כבר נפוחות מרוב דמעות.

אתמול, בצהרי היום, ישבתי בבית קפה לבד.

"נחמה וחצי".כך קראו לבית הקפה.

וזה בדיוק מה שזה היה בשבילי. נחמה.

רגע של אושר-

סופסוף אני יושבת לשתות קפה לבד.

ניצחון קטן אחד שלי על האופי הבעייתי שלי.

עוד יום של משימות בפתח,

ואני מקווה גם לראות איזה דירה או שתיים.

מצאתי בנק שמוכן לקחת את הכסף שלי- תודה באמת.

ביום שני אדע אם אנ ייכולה לקבל דמי אבטלה ואם הדם שלי תקין.

בינתיים אני מבררת איפה אני יכולה לעשות דיקור כדי שהגוף והנפש יתעודדו קצת....

אני מתנצלת אם התלונות השתלטו לי על הבלוג,

זה מין תקופה כזאת וזה יעבור.

ומי שלא רוצה לשמוע שיתמודד,

כי זה מה שיש לי להציע כרגע...