בית ספר לחיים

הייתי עם פרצוף חמוץ ולא הוצאתי מילה-

אבא שלי שאל אותי מתי בוטן בא לביקור, לכמה זמן הוא נשאר, ואם הוא יבוא אלינו למושב לעל האש.

מה,כזה בולט שאני מתגעגעת?

נפגשתי עם סמיילי בשבת בערב. הוא אסף אותי ולא רצה להגיד לי לאן הולכים-

כעבור רבע שעה מצאתי את עצמי יושבת על חוף הים בהרצליה.

אחח... הוא יודע איך לשמח אותי עד השמיים.

ישבתי מול המחשב וחיפשתי דירות-

אחותי עצרה את הסיפור שבדיוק סיפרה לי ושאלה מה קרה לי ומה עשו לי.

מה, אני לא עושה את עצמי מספיק טוב?

שלחתי לבוטן הודעה מדוכדכת, בסופה ביקשתי שלא יתקשר היום. ידעתי שהשיחה תוביל אותי שוב לבכי,

וכבר בכיתי מספיק ליום אחד.

כעבור שעה וחצי היה לי ממנו טלפון.

הרי ברור שקיוויתי שאחרי שאירגע הוא ישמיע את קולו...