בית ספר לחיים

מחר בלילה אני טסה.

טסה קצת לברוח.

טסה בשביל קצת שקט נפשי.

טסה בשביל קצת מנוחה מהעבודה והלימודים. מהטירוף.

טסה כדי להתמודד עם הרוחות שרודפות אותי,

בלילה וביום...

אני טסה לאמסטרדם,

בפעם הראשונה זה יהיה- לא איתו ולא אליו.

 אלא לבד.

אני כל כך מתרגשת,

כל כך מצפה,

וכל כך מפחדת מהבכי והכאב שברור לי שיגיעו שם,

כי אמסטרדם בשבילי זה בוטן,

ועכשיו זה יהיה סתם גרעין של אבטיח...

סתם חלל ענק בלב.

יהיה לי כיף, אין לי ספק,

זה הבית השני שלי ואני ארגיש שם טוב,

אבל כבר מעכשיו הוא כל כך חסר לי...

ראיתי לנו עתיד אחר.