אז היום הוא ראה אותי ואני ראיתי אותו. את מי? אותו, אותו אחד שהתכתבתי איתו במשך כמעט 3 חודשים דרך אתר ההכרויות.. אותו אחד שכתב לי "לא המראה החיצוני הוא לא זה שקובע אצלי בשורה התחתונה, למרות שאני לא יכול להכחיש שהחיוך שלך (בתמונה שצירפתי) המיס אותי.."
אותו אחד שכבר דימיינתי איתו 2-3 ילדים, החלטנו מי יקח את הילדה מהגן ומי יחתל את התינוק.. אותו אחד, שעברתי איתו אח"כ לטלפון, דיברנו במשך כחודש וחצי שיחות עומק, ולאחר מכן עברנו למצלמת נט, שנינו אמרנו שלא ניתן לזה להתפספס וממש בימים האחרונים זה לא הצליח ומשהו כן התפספס.
אז היום, ראיתי אותו בצ'אט. זיהיתי אותו לפי הכינוי והמזל האסטרולוגי שלו בכרטיס. הכל היה יכול להיות טוב.. הייתי שואלת אותו מה קרה שהקשר נותק, כי נראה היה שבכל זאת היה משהו טכני.. הוא שם את הכרטיס שלי במועדפים אצלו אחרי "סיום, הקשר, במשך כמעט 3 חודשים..
למרות זאת לא היה לי אומץ לשאול ובצ'אט.. כמה מר היה המצב, באיזה חדר ראיתי אותו.. באיזה חדר.. ובאיזה כינוי אני, כן, אני הייתי. הייתי בכינוי דמות הכוח שלי, לא הדמות שלי באמת, והייתי בחדר שהוא לא אני באמת... אלא אותו חדר שתהומות הנפש שולחות אותי לנשום לאזור ולקחת ממנו כוח. לקחת כוח להמשך החיים ותו לא.. להגיד כאן? באיזה חדר הייתי? זהו. שאפילו כאן אני לא מסוגלת להגיד. זה חדר שמשדר עוצמה, אולי עוצמה מינית, אבל בשבילי המין הולך עם הנפש, לכן בראש וראשונה אני מקבלת בו עוצמה נפשית..
אבל מי יוכל להבין אותי?.
אז שם הייתי, מבין 20 אלף הכינויים שלקחתי על עצמי בחרתי את הכינוי השומר, המאיים.. הסברתי לו שזה מיסטר הייד שבתוכי לקח את הכינוי הזה והוא כתב שהוא מבין. נכון, ברור שהבין.. אחרי 20 שיחות הפילוסופיה שהיו ביננו...
לרגע.. אולי לכמה רגעים חשבתי.. כמה היה פשוט.. למה לא נפגשנו מיד אחרי השיחה במצלמה, למה מתחנו כל כך הרבה פעמים, למה ישר קפצתי עליו בהתגוננות, "למה לא הרמת טלפון?!" כשראיתי אותו באתר.. נסתרות הן דרכי האל ודרכי הנפש שלי שבוחרת לה, כרגיל, את הנתיבים האבודים מראש, את הנתיבים היפים כל כך אבל המסובכים, המטושטשים והלא ברורים..
..יש לי תקווה שיום אחד אמצע את העומק גם בלי הסיבוך, האהבה ללא הטירוף, והרגש ללא העצב והכאב.. יום אחד. יום אחד.