אני, לבדי

אז מה?...

שוב לפרוק ת'לב לאנשים שזה בכלל לא מעניין אותם?

שוב לספר לכם כמה אני אוהבת אותו וכמה אני מתגעגעת אליו?

שוב לנסות לתאר כמה קשה לי ולא להצליח בגלל שכל כך עצוב לי?

שוב לכתוב את המילים האלה שמתארות אהבה כאב שמחה צער ועצב?

כן, שוב.

אז...........היום ולנטיין...ואני לבד [כרגיל]

לא שזה באמת מעניין מישהו, אבל בחיים לא היה לי חבר, ובחיים אף אחד לא היה מאוהב בי או אהב אותי, ואני יכולה להגיד את זה בבירור.

וכמו שאמרתי, זה לא מעניין אף אחד. למה? כי רוב החברים שלי הם חברים מזוייפים.

אתם יודעים, מהסוג הזה שאני תמיד תומכת בהם ומפרגנת להם ואוהבת אותם מאוד מאוד מאוד!!! אבל הם יכולים לתקוע לי סכין בגב [ועוד לסובב אותו אחר כך] בלי בעיה, בלי הנד עפעף קטנטן אפילו. מישהי הוכיחה לי את זה בבית הספר בהפסקה, ביום ראשון. כשהיא פגעה בי. בחולשה שלי. החולשה היחידה שלי.

היא גם הייתה כזאת פעם! אין לה שום זכות לצחוק עלי. זה היה לגלוג. אני יודעת שזה היה בצחוק אבל זה היה כל כך מעליב. וזאת לא פעם ראשונה.

עוד דוגמא? בצער. [במקום בכיף בצער..אם לא הבנתם]

חברה שלי, החברה הכי טובה שלי. סיפרתי לה הכל. אהבתי אותה כל כך. תמיד דאגתי לה תמיד רציתי שיהיה לה הכי טוב!! וגם היום! אני תמיד דואגת לה ורוצה שיהיה לה טוב ואני מפרגנת לה במה שהיא הכי אוהבת כי היא באמת טובה בזה ומגיע לה! היא לא מפרגנת לי בחזרה. למה לה? היא מרוויחה מזה משהו? לא. זה עוזר לה בחיים? לא. זה עושה לה טוב? כנראה שלא.

עוד אחת? טוב נו, אם אתם ממש מתעקשים.

זה היה הדבר הכי חשוב לי באותה תקופה

רציתי שהם יהיו שם. כל כך רציתי. כל כך רציתי שהם יהיו כדי לתמוך בי ברגע הזה. ונחשו מה? הם לא היו. "כמה מפתיע".

הם אמרו שהם יבואו. והאמנתי להם. למה שאני לא אאמין? הם חברים שלי. באתי לכל ה"אירועים" [אירוע זה משהו שהם השתתפו בו] שלהם. למה שהם לא יבואו לשלי? אני לא וכרת מי בדיוק היה..אבל זה היה אחד או שניים. ואז כשהיה לחברה אחרת "אירוע"...הם באו..כולם באו. ואז כשהיה את האירוע שלי בהמשך הערב...גם אם זה לא היה חשוב כמו שלה..הם לא היו יכולים להשאר ולהגיד לי "וואי כל הכבוד מגיע לך!"..לא..רובם היו צריכים ללכת. כמובן.

אני אוהבת אותו.

לא...

טוב כן.

אני לא בטוחה שאני מאוהבת. אבל אני אוהבת. מאוד אוהבת.

ו....אני חושבת שזה לטובה, לא?

ואני מתגעגעת. הרבה זמן שלא התגעגעתי ככה.

שבוע, קשה לי.

מתחילת השבוע. ועד תחילת שבוע הבא. כן, אני בטוחה.

זה קשה

זכיתי לאהוב/עברי לידר [המוכשר]

וכשהשמש נמחקת בשמיים
והלב מטפטף לי דרך העיניים החומות
אז אני זוכר שיש ידיים שרוצות אותי קרוב
אני יודע שזכיתי לאהוב

וכשהרוח אחרי הצהריים
היא מפזרת ענפים קטנים ובנתיים זה נעים
אז אני זוכר שיש עיניים שרואות אותי קרוב
ואני יודע שזכיתי לאהוב
אני יודע שזכיתי לאהוב

וכשהשמש יוצאת מעל המים
ומתחיל עוד יום אפור ובנתיים אין סיבה
אז אני זוכר שיש שפתיים שרוצות אותי קרוב
אני יודע שזכיתי לאהוב
אני זוכר שיש שפתיים שרוצות אותי קרוב
ואני יודע שזכיתי לאהוב

אפשר חיבוק?

3/>

[הלב נשבר. וזאת לא הפעם הראשונה]