כֵּנוּת

אם רק ברגע הזה הייתי חושב עלייך ולא על שום דבר אחר הכל היה כל כך מוצלח, כל כך חד, כל כך פשוט.

ואם הייתי מת רגע אחד לאחר מכן זה לא היה משנה כלום, אותו רגע היה עדיין השיא. השלמות

יש לי תחביב חדש בזמן האחרון. הסתעפות של התחביב הקודם שלי.

אני הולך לבד ברחוב, MP3 על האוזניים, שיר שמעורר משהו. מעלה ויבראציות.

האימפולס. הוא יותר חזק ממני. קשה להתנגד. השרירים נדחפים שלא מרצון לתזוזה. נהנים לקצב שנכפה עליהם מבחוץ.

הראש מתחיל לקלוט שהם מזמינים גם אותו. הוא מתנגד תחילה אך במהרה נזכר כמה כיף היה בפעם הקודמת.

ההכרה שולחת מסר ומתקבל האישור.

האישור לרקוד.

ואולי אם הרגע יתפוס אותי לא מוכן אני אשכח איפה אני נמצא והכל יפעל ביחד, ראש, שרירים, רגשות, עצבים.

אני ירקוד כאילו אין לי מטרה ואין לי משמעות ואשכח איך קוראים לי, איפה אני, בן כמה אני. הכל.

זה הכי טוב שיש.

וככה לאט לאט גם הפה מצטרף, שברי הברות, קטעי משפטים ואני שר.

ככה אני הולך.

כל עוד העיניים לא מתערבות, המראות לא מפורשים באיזשהוא מרכז הגיוני במוח אני יכול להמשיך כך במשך דקות שלמות. נותן למוסיקה להיות הדבר הכי קרוב אלי בכוכב הזה. תחושת הזמן נעלמת ואני מרחף מעבר למגבלות כוח המשיכה.

חופש.

^^^

^^

^

ולאנשים שמסביבי: זה לא עניני מה אתם חושבים עלי כל עוד אתם לא מתערבים לי בריקוד.

זוהי זכותכם המלאה לצחוק, לגנות, לבקר ולזלזל.

או לטעות, לבהות, לרצות ולהשתנות.

תן לי את הכוח להתנתק מכולם ברגעים אלו בחיים שלי למען עולם טוב יותר. 

אמן ()