כֵּנוּת

להגיד את האמת כל הזמן בא עם מחיר כבד. כי בחשיפת האמת מתגלה כמה אנו נותנים עצמנו לאשלייה.

בגלל זה אני כל הזמן פוגע באנשים שאוהבים אותי. כי רוצים להיות קרובים לאותו הדבר שאנחנו אוהבים ומפה רע לנו כשהוא לא איתנו.

מחיר כבד מאוד.

יום שלישי האחרון. החיים שלי חזרו לאותה נורמה. שיגרון הבדידות. הייתי בדרכי לעוד מקום. סתמי. ופגשתי אותך.

אני...את.

דיברנו. החלפנו מבטים. גיליתי שיש לנו תחומי עניין דומים.

ובכל פעם שהסתכלתי עלייך טרפנו אחד את השנייה בתשוקות, זיכרונות וסקס.

לכל אחד מאיתנו מטען משלו.

חבר...חברה,

בעל...אישה,

הגדרה...חוויה,

אדם...חיה,

זהות סמוייה...אשלייה,

 אמרתי לעצמי שאני כבר מבוגר מדי, מבוסס בחיים, למוד ניסיון וסבל.

הנסיבות אינם לצידי. זה לא ילך.

אבל לא יעזור אני מרגיש את זה. את המתג. יורד במהירות אלפי מילין לאותו חלק בגוף שלך, לאותו רגע, לנשמה.

הכל נדלק. אור. תשוקה. חיים. אש. מאוהב.

בטח לא פעם ראשונה. גם לא אחרונה. רוצה אותך. את כולך. את הנשמה שלך על מקל.

יום עובר. שקיעה.   זריחה.         נזכר בך.                              רעד.

נפגשים. מתאמץ שלא לחייך. מסיט מבטים. מעמיד פני עסוק. אדיש. נייטרלי.                                                עוד חיוך.

מתפתחת שיחה סתמית. לאט לאט אנחנו עולים על הגל.     מתנפצים. מצטלבים, עוד גל.    עוד פעם מתנפצים.                 שוחים בין חמשת תקרות הרקיע.

קמים ונופלים ועוד פעם. כל גל נראה כמו הגל האחרון.                                                                                         רק שלא יגמר..

מוהלים כיף בחששות ועוד פעם כל אחד לדרכו הולך.

אני מצטער אבל אני חייב להוציא את זה:

את מ-ה-מ-מ-ת.

 י-פ-י-פ-י-ה.

מלאך עם זנב.

שטן עם כנפיים.

נושכת מבטים.

מערבבת תשוקות.

פיתוי קטלני.

שד סקובי.

מוות לאלה שמתיימרים לקרוא לקיום שלהם חיים.

חזון אחרית הימים.

וכנראה שתישארי כך רק אם לעולם לא תהיי שלי.

אהובתי.

גם אם חיינו ייגעו אחד בשני זה יהיה רק למס' רגעים קצרים כי אנחנו שונים במהות. נמשכים לניגודים כמו פרפרי לילה לאור.

ואתמול. גנבתי. לראשונה מזה זמן רב מאוד.

גנבתי בשבילך. כי דרך הפשע אני יכול להתקרב קצת יותר אלייך. ואני לא יודע אם תקבלי אותי בצורה הזאת אבל הייתי צריך את זה. רק בכדי לעשות משהו אם אותם רצונות, הקורעים אותי לגזרים, להפוך אותך לחלק ממני. אני ישתמש בזה יום אחד בקרוב. אני יקווה שלא תנטרי לי טינה בליבך על מעשה אחד קטן של יאוש. אני מחייך רק מהידיעה שאני יכול להתקרב אלייך ככה.

ואיך אני מתכוון לישב את עניין המשחק.

אם באהבה אנחנו משחקים מחבואים אז כרגע גיליתי לך איכן אני מתחבא. אני טיפש מה? כן אני יודע.

אין מה לעשות. לעזעזל אם כל המשחקים אני רוצה אותך וזהו. למה לשקר? ללכת סביב, לשתוק. לסבול.

כאן ועכשיו ומייד וככה. איך זה לא משנה אבל ככה.

כי זה מה שאנחלנו עושים כבני אדם. מתרבים. מערבבים זרע. נוזלים. חלומות. הרשאות לגוף שלנו ולסודות שאנחנו עוצרים בתוכו.

וככה זה היה במשך 2000 שנה וככה זה יהיה בעתיד אין מה לעשות בקשר לזה. מוות סתום וזהו.

וכל הפוסט הזה בכלל לא משקף את האופי/יופי שלך. כי את שונה את יותר כמו...

לא יודע איך להגיד את זה אבל חמודה כזו. חייכנית. שיננית. אבל נסיכה מוזרה כזו אחוזת תזזית מחפשת אחר ריגושים וחיות קטנות להמליט. בכל מקרה אני לא את אז אני בעצמי לא יודע ואת די טובה בדברים האלה אז אני ישאיר לך את כל המשחקים האלו.

שניים בינתיים, מסטיק בין שורות שיניים.

זהו אין יותר מה להגיד.

נגמר.

השורה הבאה תיכתב כשאני יעז.

עד אז יתנגן לי אותו שיר ב- mp3:

    ארקדי דוכין - ביני...לבינך