|
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 12/2008
באנו למילואים חשבנו כאן עושים חיים, נתנו לנו עוזי אוכל ווזווזי, באנו למילואים...
ביום הראשון של המילואים צה"ל התגלה במלוא גדולתו והחזיר אותי לעבר
לא צריך להגיע בזמן כי אף אחד לא באמת מגיע בזמן
רק אני קמתי ב-5 בבוקר, הכוכבים עדיין נצנצו והירח זהר, כדי להגיע בזמן
Big Mistake! Hugh!
אפילו החיילים שבבסיס לא היו שם כשהגעתי
וכמובן שהכל התנהל בעצלתיים
מדי ב' לא היו להם כמעט, ומחר יביאו לי (בתקווה שאלה יהיו חדשים ושווים)
הלו"ז איבד מזמן את הזמן שלו
מה שכן, ראיתי כמה וכמה אנשים שלא ראיתי מזמן ושירתו איתי בסדיר
כולל המ"פ שעדיין שם בתפקיד אחר
החלק המשעשע הוא שאני זוכרת את המקום כמקום אפרורי וקר
ורוב החיילים (סדירניקים) לא היו שמחים במיוחד להגיע לבסיס
והיום החברה שם כולם מחוייכים, נחמדים
וכל האנשים שם כולל הקצינים כל כך מסבירי פנים
בשיחה שהייתה לנו עם הסמג"ד הוא אפילו הודה לנו על זה שבאנו למילואים
המ"פ הנוכחית, היא מהאנשים שלא רוצים "להעניש" את החיילים שתחת פיקודה (מה שמסביר את החיוכים הרבים)
ובאמת יש להם שם נוחות לא קטנה, כל המקום שופץ וסודר מאז שאני הייתי שם לפני בערך 8 שנים.
הגעתי למסקנה שהחיילים של היום מפונקים
בחורף הם מקבלים מהצבא ציוד חורף שכולל: צעיף (צמר שחור), כפפות, מעיל פליז מחמם ועוד כהנה וכהנה דברים
החלק המצחיק הם ההוראות ללבישת צעיף
מותר ללבוש צעיף רק עם מעיל צבאי, ולא מדים עם צעיף (ממש הצחיק אותי לקרוא את זה).
ואה, כן ממש ממש קר במקום הזה
כשיצאתי הבייתה בערב כמעט קפאתי
וזה עוד לא החורף האמיתי
יתר הימים עברו בעצלתיים, לא היה לנו יותר מדיי מה לעשות, הכל תקתק כמו שעון
מילואים זה בעיקר לפגוש את החבר'ה
ואני מודה זה היה נחמד לפגוש אנשים ששירתו איתי בסדיר
זה היה נחמד לדעת שמעריכים אותי מקצועית (גם אחרי שעברו 8 שנים).
וכן להיזכר בכל הדברים שהספקתי לשכוח.
זה יפה לראות איך המקום התקדם גם מבחינה טכנולוגית, ציוד חדיש
וחלוקת עבודה שונה לגמרי ממה שהיה בתקופה שאני שירתתי.
ההורים שלי המצחיקים האלה, כל אחד בשיחה נפרדת שאל אותי אם הציעו לי קבע
לא יודעת באיזו בועה הם חיים, אבל למה שיציעו לי קבע? ולמה לכל הרוחות שאני ארצה לחזור ללבוש מדים באופן יומיומי
מילואים זה נחמד, צבא... אממממ... I don't think so
מה שהכי עייף אותי היה הנסיעות
4 ימים על קו תל אביב - ירושלים זה סוחט (אז מה אם זה רק 45 דקות נסיעה בלי פקקים).
מה גם שהייתה עוד חצי שעה - שעה נסיעה לבסיס (תלוי בעומס התנועה בעיר).
אני גם לא מבינה איך משפצים שם רחובות מרכזיים באמצע היום.
וגשר המיתרים, זה נראה כמו פיל בחנות חרסינה (למרות שהדימוי צריך להיות
קצת הפוך), מי היה ראש העיר השפוי שהסכים לבנות את זה בכניסה לעיר, באיזור
הכי פקוק שיש?
והחלק המצחיק (או העצוב) הוא שאי אפשר אפילו להשתמש בו למטרה שלשמה הוא הוקם (הרכבת הקלה, וכי יש בו כבר סדקים).
מהשירות הצבאי שלי זכרתי את ירושלים בתור עיר אפורה וקפואה עם אנשים מעצבנים, קטנוניים שחושבים רק על עצמם
פלא שלא ביקרתי בירושלים? לפני שנה הייתה הפעם הראשונה וגם זה בגלל שבת דודה שלי התחתנה.
אני זוכרת גם כשהייתי בסדיר, זה נראה כאילו כל החיילים בפלוגה שלי היו בדיכאון תמידי.
אחרי 4 ימים, ירושלים לא כ"כ אפורה, בערב עדיין קר שם מאוד, האנשים הרבה יותר נחמדים מתל אביב (הם לא חיים בעולם משלהם)
ובבסיס, טוב אני בטוחה שבשביל הדור החדש של החיילים שירות צבאי זה לא איזה משהו מזהיר, אבל הם נראים הרבה יותר טוב מאשר בתקופתי.
ואה, כן מעיל פליז, זה ה-דבר
אין משהו מחמם כמו זה, אפילו בקור הירושלמי, ככה אפשר לא להתלבש עם מלא שכבות, מספיק הפליז הזה בשביל לשמור על החום.
ועד לפעם הבאה שאני אלבש מדים...
רות, סוף...
| |
|  כינוי:
בת: 43 |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
