RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 6/2010
לחזור אחורה - שנה ראשונה בצבא - חלק 2
אחרי הטיול יחידה הכל חזר להיות כרגיל, מלבד דבר אחד, היות והקצין המתלהב ואני הסתדרנו, והיות והוא היה המפקד שלי וידע באיזה שעות אני מגיעה לבסיס (מי אמר 9:30 בבוקר ולא קיבל?) הוא הציע להסיע אותי כל יום לבסיס. גם ככה זה על הדרך (הוא הגיע מאיזור תל אביב) לא אכפת לי לקחת אותך, לפחות ככה אני לא אהיה בדרך הזו לבד.
סבבה, מאז כל יום נסענו יחד לבסיס, גילינו שיש לנו אותו טעם במוזיקה, ודיברנו על כל מיני דברים ברומו של עולם, אני על א' הבנזוג שלי, והוא על מיכל הבת זוג שלו אז.
היו כל מיני צירופי מקרים ביננו
למשל א' ואני התחלנו לצאת ב-7.9.98 והקצין המתלהב ומיכל התחילו לצאת ב-6.9.98
התאריך שחרור שלי, היה בדיוק ביום הולדת של הקצין המתלהב - 15.8
כל מיני דברים קטנים כאלה
אני הייתי עם א'
האהבה שלי אליו, לא נתנה לי לראות דברים שאולי היו מובנים מאליו (אולי לא)
הקשר עם א' בתקופה הזו, היה מצד אחד חזק, מצד שני א' היה מקבל כל הזמן שגעונות
לא בגלל ההורים שלו, לא... הם התייאשו מזמן להפריד ביננו, אלא בגלל חברים שלו מהפנימייה שהוא למד בה
זה היה מצחיק, כי לרובם לא הייתה בחיים חברה רצינית, אבל הם ירדו עליו, כמו שרק ילדים קנאים יכולים, מה אתה יוצא עם אותה אחת כל כך הרבה זמן? מה, לא בא לך לגוון? מה לא נמאס לך להיות עם אותה אחת? לא בא לך לנסות אחרות?
ואני ידעתי מה חברים שלו אומרים, בהתחלה הוא דיבר על זה בצחוק
זה משהו שהתחיל לחלחל אצלו, בכל זאת הוא שמע את זה כל יום, מחברים שלו
בכל זאת הייתי החברה הראשונה
אולי הם צודקים?
הנושא היה עולה פה ושם בשיחות שלנו
אבל תמיד כשהיינו נפגשים הכל היה נשכח
את הקצין המתלהב לא קלטתי
הוא היה עם מיכל
וגם בהתכתבויות המיילים שלנו
לא חשבתי לרגע מה הוא חושב עלי
ובצבא הכל מתנהל כרגיל
נוסעת כל בוקר וערב עם המפקד שלי הקצין המתלהב
מדברים על דברים אישיים כאלה ואחרים
הוא ידע על המצב שלי עם א'
אבל בחיי שלא העליתי בדעתי
אהבתי את א' לא ראיתי אף גבר חוץ ממנו לפני
גם ידעתי שהמצב עם מיכל לא היה משהו, הוא הרגיש שחסר משהו, וכמה שהוא ניסה לדבר איתה על זה, היא כל הזמן הייתה עושה לו סצינות בכי. הם היו אמורים לנסוע לחופש לכמה ימים למלון הנסיכה באילת, אני זוכרת שהוא סיפר לי את זה, ואמרתי לו, הנה הזדמנות טובה תדבר איתה על הדברים שמפריעים לך, אתם שנתיים יחד, בטוח שאתם יכולים ללבן את העניינים האלה
והוא אמר לי בתשובה "את יודעת מה?, אני לא רוצה לנסוע איתה, אני רוצה לנסוע איתך!"
ואז, אז בפעם הראשונה נפל לי האסימון
אבל לא הגבתי על זה, שתקתי, לא ידעתי מה להגיד, בכל זאת, המפקד שלי
ובכלל מה זה קשור, יש לי חבר שאני מאוד אוהבת, מה נפל עליו עם ההצהרה הזו?
אני זוכרת את החלק הזה עד היום, אני זוכרת איפה בדיוק נסענו וליד מה עברנו כשהוא אמר את המשפט הזה (בדיוק עברנו בכביש שליד בנק יהב בירושלים, לכיוון היציאה לכיוון תל אביב)
ואחרי זה, דברים עדיין המשיכו כרגיל
כמובן שהוא לא דיבר עם מיכל
היא עשתה לו סצינות ובכתה כל הסופ"ש שהיו יחד
א' ואני ביחד, ואני בכלל לא חושבת על הקצין המתלהב
את מי הוא מעניין בכלל?
היציאות של החברים של א' התחילו לחלחל עמוק, לקראת השנתיים שלנו יחד הנושא עלה לא מעט פעמים, לא בקטע של לריב או משהו, בקטע של, תראי אנחנו צעירים, אין לנו יותר מדיי ניסיון, לא כדאי להתנסות קצת עם אנשים אחרים?
וגם כשאמרנו אוקי אנחנו נפרדים, זה לא היה באמת, כי זה היה רק אמרה, המשכנו לדבר בטלפון כרגיל, המשכנו לבוא אחד לשני, מערכת יחסים כרגיל כאילו כלום לא השתנה. חודש שלם זה המשיך ככה, אמרנו שאנחנו נפרדים אבל לא נפרדנו באמת. אמרנו שתמיד נישאר חברים.
אני זוכרת את היום שהוא אמר לי שדיי, אני ליוויתי אותו לתחנת אוטובוס, והוא אמר לי שהוא לא יכול יותר ככה, וזאת תהיה הפעם האחרונה שהוא בא אלי, ושהוא אוהב אותי, אבל כל זה חייב להפסיק, כי אי אפשר להתנתק אם לא מתנתקים באמת. זה היה חודש אחרי ש"החלטנו" שאנחנו נפרדים. אז באמת נפרדנו.
זה היה יום ראשון בבוקר, והתקשרתי למפקד שלי, להגיד לו שייתן לי פס היום שאני לא אגיע לבסיס, לא יכולתי להתמודד עם זה, כל החודש מאז שהוא אמר לי, מאז שאלה הרעיון לא הצלחתי להתמודד עם זה. הרי לא הייתה סיבה הגיונית להיפרד. ובכל זאת זה מה שהוא רצה, ולא הייתה לי ברירה לקבל את זה.
קיבלתי את החופש שרציתי ונשארתי בבית לאותו היום
אחר הצהריים קיבלתי טלפון מהקצין המתלהב, שאל אותי מה שלומי, אם אני בסדר, אם אני צריכה משהו.
הוא אמר לי כבר הרבה זמן שהוא יביא לי משהו למחשב, ואמר שאם לא אכפת לי הוא יקפוץ לבקר ויראה מה קורה איתי כי נשמעתי לו לא בסדר.
אמרתי לו שיבוא, גם כי הייתי צריכה משהו שיסיח את דעתי, אבל בעיקר מישהו שיסיח את דעתי.
אני זוכרת שלבשתי אוברול כחול מקורדרוי, וחולצת בטן לבנה, ועמדתי לידו כשהוא ישב מול המחשב והתקין לי כל מיני דברים שביקשתי. והוא אמר לי תשבי, מפריע לי שאת עומדת, ואני אמרתי, אבל אין מקום, אז הוא אמר טוב תשבי עלי, והתיישבתי, לא חשבתי
אני חושבת שבשלב מסויים מצאנו את עצמינו מתנשקים
ואחר כך יצאנו לאנשהו, לשבת בשקט עם עצמינו
והוא שאל, אז מה?
אני אמרתי, יש לך חברה נכון?
אני לא חולקת את בני הזוג שלי עם אחרים
עכשיו זה תלוי בך
נשארנו יחד אני חושבת עד 3 או 4 בבוקר
הוא חזר הבייתה, ישן על הספה בסלון
בבוקר הוא אמר לה שזהו זה נגמר
הוא לא אוהב אותה יותר
והוא לא רוצה להיות איתה יותר
ושום דבר שהיא תגיד או תעשה לא ישנה את מה שהוא מרגיש
| |
|  כינוי:
בת: 43 |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
