RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ספטמבר 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 9/2010
החיים במושב
אחרי 7 שנים שגרתי בעיר, או יותר נכון שתי ערים שונות חזרתי למושב
המושב בו גדלתי כל חיי (עד גיל 22, אז עזבתי את הבית של ההורים)
הוא אמנם השתנה מאוד, גם חיצונית (המון טיפוח של הנוף) וגם מבחינת גודל, יש המון משפחות חדשות, המון בתים חדשים, המון ילדים
הצרכניה אקא מכולת או מינימרקט עברה מתיחת פנים
המזכירות עברה למקום אחר
יש רעש ממסילת הרכבת שעוברת קרוב, כמה פעמים בשעה בהחלט שומעים את זה
זה שונה לעבור מהעיר למושב
במיוחד מעיר כמו תל אביב, עיר שחיה ונושמת 24/7
המושב, זה מקום שקט, ירוק, עצים, דשא, רעש של ציפורים (וחיות אחרות)
יש פה אוטובוסים 3 פעמים ביום, מהצומת יש כל 20 דקות לעיר הקרובה
בהחלט צריך רשיון נהיגה למי שגר פה, קשה להסתדר פה עם תחבורה ציבורית
למרות שהקו מהצומת מביא אותך תוך 20 דקות לתחנת הרכבת הקרובה
עדיין, הכל לוקח זמן
להיות בבית של ההורים שלי שלושה שבועות היה סיוט שאני לא יכולה אפילו לתאר לכם
בשבוע האחרון עברתי לבית שלי, היחידת דיור שההורים שלי בנו
ונפלה עלי עייפות שלא תתואר, רק אחרי כמה ימים הבנתי שאני עייפה מהמתח שהייתי שרוייה בו בכל הזמן הזה
זה דבר אחד לחיות לבד, או ליד ההורים, ודבר אחר לגמרי לחיות איתם באותו בית
במיוחד אחרי שבארבע השנים האחרונות גרתי לגמרי לבד
והם לא מבינים למה אני כל הזמן "בורחת" לבית שלי
זה פשוט יותר מדיי בשבילי להיות שם
ואני עייפה, אני לא יכולה לתאר לכם כמה, זה נפשי בטוח
כי אני לא עושה כל כך הרבה כדי להיות עייפה ממשהו פיזי
לסדר בית קטן זה לא פשוט
בכל פעם שאני אומרת שאני רוצה לתלות משהו על הקיר (מה לעשות אי אפשר לשים הכל על הרצפה, אחרת לא תהיה רצפה) אבא שלי מעקם את הפרצוף, אבל אין ברירה אחרת. אם הוא היה משכיר את המקום לאדם זר גם הוא היה תולה דברים על הקירות, ככה עושים בבתים קטנים
רק מה, למצוא דברים זה לא תמיד פשוט, במיוחד כשצריך גודל מאוד ספציפי
כבר הספקתי להיות נראה לי 6-7 פעמים באיקאה תוך שבועיים
גם הום סנטר ו-ACE קיבלו ממני כמה ביקורים
לפעמים מצאתי מה שאני רוצה, ורוב הזמן לא
גם לפעמים צריך להסתובב במקום מסויים רק כדי לקבל רעיונות
לגור במושב, זה אומר שרוב האנשים לא מכירים את המקום, וחושבים שזה בצפון (במקרה הטוב) או בדרום (במקרה הפחות טוב), כשלמעשה המקום נמצא כרבע שעה מת"א (בלי פקקים כמובן) רק ש-טוב זה מושב, חייבים גלגלים כדי להגיע ממקום למקום.
עדיין לא טופל שדרוג החשמל ואני מקווה שזה ייקרה בשבוע הבא
ואין לי מקרר (מי ששומע על מקרר עובד למסירה או מכירה במחיר סביר אני אשמח לדעת) ולכן גם לא קניתי כיריים.
גם לא סיימתי לסדר את הבית, כי חסר לי המון מקום אחסון, בדירה הקודמת היו לי מלא מדפים שעליהם היו דברים, פה אין כלום.
ההורים עדיין משגעים אותי, בעיקר אבא שלי שחי בעולם משלו ולא רואה מעבר לזה שום דבר.
אבל המצב היום הרבה יותר טוב.
נוכחתי לדעת שגרים פה לא מעט אנשים שגדלתי איתם, חלק בגילי, חלק קצת יותר חלק קצת פחות
חלקם נשואים עם ילדים, חלקם עדיין לא עזבו את הסינר של אמא וגרים תחת כנפי ההורים
במושב פה מאוד מעודדים חזרה של בנים הבייתה
שזה משהו שאולי למי שלא גר במושב או קיבוץ נשמע תמוה
אבל זה משהו שגדלים עליו, גדלים איתו
מושבניק תמיד נשאר מושבניק, זה משהו באופי שמוטבע בצורה מאוד חזקה
ולמרות שבאו לגור פה הרבה אנשים שגרו בעיר, הם לא אותו הדבר כמו המושבניקים המקוריים
זה שונה, זו תפיסה שונה, אורח חיים שונה, חשיבה שונה
ההורים שלי קנו את הבית שלהם פה במחיר מגוחך והיום לקנות פה בית עולה בין 3 ל-5 מיליון ש"ח (מעניין לכמה אנשים יש כל כך הרבה כסף בשביל זה). גם השכר דירה פה בשמיים.
אבל לגור במושב זו איכות חיים שאין בעיר
אחד הדברים שלא אהבתי זה לחיות בעיר בטון
לא התחברתי לצורת חיים הזו
שלא תבינו אותי לא נכון, אני אוהבת מאוד את תל אביב
יש בה המון דברים יפים, אבל זו לא עיר שנהניתי לגור בה
במיוחד אחרי שהמגרעות של המקום, הפכו להיות יותר גדולות מהיתרונות
שינויים
יהיו הרבה שינויים בתקופה הקרובה
אני ידעתי את זה כבר לפני כמה חודשים שבחרתי בדרך הזו
למרות שהיא לא קלה לי, אבל זו הבחירה שלי
שינוי במקום בו אני חיה
שינוי בצורך חיים שלי
שינוי מקצועי
שינוי בחברה שאני נמצאת בה
אולי קצת לחזור לעצמי אחרי 5 שנים בת"א
לחזור לאדמה, לדברים החשובים באמת
לא להיות עבד לעבודה
לחיות
ולחיות טוב
| |
|  כינוי:
בת: 43 |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
