זה גורם לי לשים לב לדברים

התנהגות של אנשים

ניצול לפעמים

בבית של ההורים שלי כולם גרים

אמנם אני גרה ליד, אבל היות ואין לי מקרר וכו' אני אוכלת שם.

שני ההורים שלי עושים הכל פחות או יותר.

אחי, עוזר רק כשנוח לו, או שיוצא לו משהו מזה. יש לו תירוץ - העבודה שלו, הוא עייף וכו'.

אחותי, נדיר שהיא נוקפת אצבע בבית, היא לא שוטפת כלים, היא לא עורכת את השולחן, לא מפנה, תמיד יש לה תלונות על משהו שלא בסדר.

הם מוציאים דברים מהמקרר ולא מחזירים, משאירים ערימות של כלים בכיור.

בשלושת השבועות הראשונים כשגרתי בבית של ההורים שלי הייתי עושה 3 פעמים ביום כלים, וזה עוד לא כולל את מספר הפעמים שההורים שלי עשו. אמא שלי כל כך התעצבנה שהיא אמרה שנעבור לכלים חד פעמיים.

אני אישית שוטפת את הכלים שלי ישר אחרי שסיימתי אותם.

אבל אין פעם שלא נכנסתי לבית וראיתי ערימת כלים בכיור, או את אמא שלי שוטפת כלים.

זה כמו שהיום למשל, אירחנו את דודה שלי והילדה וסבא וסבתא שלי.

אמא שלי הייתה במטבח מכינה אוכל. השולחן עוד לא ערוך.

אבא שלי ישן (אבל זה רק בגלל שהוא הלך לעבוד לילה)

אחותי בחדר שלה על המחשב, בכלל לא חושבת להוזיז את עצמה כדי לערוך את השולחן או להציע עזרה.

אחי החליט בדיוק לעשות כפיפות בטן בחוץ אחרי ריצה ואז הלך להתקלח

מי סידר את השולחן אם לא אני?

וכמובן שאחרי האוכל שניהם נעלמו ואף אחד מהם לא עזר לפנות.

עכשיו אחותי הסתפרה היום ויש לה עכשיו תספורת בלתי אפשרית, או יותר נכון מאלה שצריכות תחזוקה שוטפת (פן/מחליק). לא יודעת למה היא עשתה תספורת עם פוני כשהשיער שלה בכלל מתולתל ולא מתאים לפוני.

כבר יצא שהבאתי לה את המחליק שלי מספר פעמים, אף פעם לא קיבלתי אותו חזרה, תמיד מצאתי אותו זרוק אצלה בחדר על הרצפה.

והאמת, נמאס לי מזה, כשמישהו משאיל לך משהו, לפחות צריך להתייחס לזה בכבוד, לשמור על זה.

אז היום כשהיא בקשה ממני את המחליק אמרתי לה שלא, אז היא התעצבנה.

שתתעצבן.

לי נמאס להשאיל דברים שלא חוזרים אלי.

מאז שאני פה (חודשיים בערך) היא השתמשה במחליק שלי יותר ממני.

אם היא כל כך רוצה שיער חלק שתקנה לעצמה מחליק.

גם ככה היא מוציאה כל הזמן כסף על שטויות ועל דברים שיגרמו לה להיראות טוב, אז גם מחליק נכלל בקטגוריה הזו.

זה לא שהיא באה להרוס משהו בכוונה, פשוט לא אכפת לה מדברים של אחרים, וזה משגע אותי במיוחד כשזה נוגע לדברים שלי.

לא אכפת לה אם הבית סדום ועמורה, אם יש ערימות כלים בכיור היא לא תלך לשטוף (שלא ישברו לה הציפורניים חלילה), ופעם בכמה חודשים היא עושה מעשה טוב ומנקה את הבית (קורה פעם ב-3 חודשים ככה אם יש לה במקרה מצברוח טוב).

וככה, היא כמו אורחת, באה, אוכלת וישנה.

וגם אי אפשר לדבר איתה, כי אם היא לא מקבלת מה שהיא רוצה היא בעצבים.

אחי רוצה לעבור לגור בדירה עם שותפים

כל החברים שלו מהמושב עברו לגור במקומות אחרים.

החבר'ה שלו מהצבא כולם עברו לת"א

וגם הוא רוצה.

לא יודעת כמה דחוף לו כי כבר חודש ומשהו אני שומעת שהוא רוצה לעבור.

והוא מצא דירה שמתאימה לו, רק שיש שם בעיה עם המזגן. והוא כבר שבועיים מתלבט לגביה.

היום כשסבא וסבתא שלי היו פה, סבתא שלי כל הזמן שאלה, למה הוא רוצה לעבור דירה (מה הוא צריך להישאר בבית עד גיל 30???).

אחי הוא מאוד ילד של בית, מאוד נוח לו שעושים בשבילו דברים, מבשלים לו, מנקים לו, מסדרים לו.

הייתם מצפים שבן אדם בן 25 יגלה קצת יותר עצמאות אפילו אם הוא גר בבית של ההורים.

אז הוא עובד 4 ימים בשבוע 12 שעות (אבל עם נסיעות וכו' זה יוצא קצת יותר)

אבל הוא לא עושה שומדבר בבית, ואם רוצים ממנו משהו צריך ממש לנדנד לו

אני תוהה איך יהיה לו לגור בדירה עם שותפים ששם כל אחד צריך לתרום את החלק שלו.

בדיוק השבוע הוא צעק עלי למה אני מרימה את הכדים של המים מינרלים למכשיר (בערך 19 ליטר מים), אם אני לא הייתי עושה את זה, הוא בטח שלא היה עושה. בדיוק כמו שהיום בערב הוא יצא מהבית בלי להחליף את המים. אז לא אכפת לי להחליף את המים, למרות שהמיכלים האלה קצת כבדים, אבל שלא יבוא ויגיד לי לא להחליף כשהוא לא טורח לעשות את זה.

יותר מעניין אותו לצאת עם חברים שלו לאנשהו מאשר לעשות דברים בבית.

עכשיו אני באמת יכולה להבין את אמא שלי שהיא אמרה שאף אחד לא עושה כלום בבית.

אני תוהה אם כדאי לי לעשות פה ביטוח תכולת דירה

זה לא שהיו פה פריצות לאחרונה, למעשה אתמול הייתה פריצה למפעל כלי כסף שיש פה ביישוב.

אבל למה לקחת סיכון?

זה לא שיש לי הרבה דברים בבית, אבל המעט שיש אני רוצה לשמור.

זה מושב ואף פעם אי אפשר לדעת מה יקרה פה, אחי וההורים שלי צוחקים עלי שאני נועלת את הדלת כשאני יוצאת מהבית, ושאני סוגרת את החלונות. הם רגילים להשאיר הכל פתוח, רק כשהם הולכים לעבודה ואין אף אחד בבית הם נועלים.

חוץ מזה עם החגים האלה הכל נתקע לי במקום

כבר התחיל לשעמם לי

אני צריכה להרגיש יעילה, ואני לא מרגישה ככה כרגע

וזה כבר מתיש לחפש עבודה שבקושי יש משהו

ואלה דברים שלא תלויים בי ההיצע לתחום הספציפי נמוך

אם אני לא אתחיל לעבוד בקרוב נראה לי שאני אשתגע משיעמום

לפני כמה ימים הייתי בהופעה של מירי מסיקה, הופעה ראשונה שלה אחרי הלידה.

בסוכות, עושים ביישוב שוהם כל שנה יריד ופסטיבל של כל מיני אמנים.

היריד לא היה משהו, אבל הייתה אחלה הופעה, שירים טובים, ומירי נראית כמו ילדה קטנה כשהיא רוקדת על הבמה

לא היו יותר מדיי אנשים באופן כללי

אין לי מושג לאן נעלמו כולם, היום כשהייתי בת"א אפילו היא הייתה יחסית ריקה (תחבורה, קניונים)

מה, כולם ברחו לחו"ל או שכולם בבית סוגדים למזגן? (או אולי נמאס לכולם מכל החופש הזה?)

אני אישית יודעת שלי נמאס מהחופש

והאמת, אני לא יודעת מה לעשות אם אני לא אמצא עבודה במקצוע שלי

המצב לא קל באופן כללי בכל התחומים

ואם אני רוצה להמשיך לחפש עבודה וגם לעבוד, זה בעייתי

כי עבודה במשרה מלאה (למשל) מחייבת אותי לשעות מסויימות, אז איך אמורים להגיע לראיונות

ובכלל איזה מעסיק ירצה לקחת עובד שרוצה לעזוב (אפילו אם הוא לא אומר לו את זה)

וגם, לעבודות הכי פשוטות (פקידות וכד') רוצים ניסיון

מאז שהתחלתי לעבוד, אף פעם לא עבדתי בעבודות פשוטות, ישר עבדתי בתחום שלי, ובכל פעם שאמרתי שאני אנסה עבודה פשוטה מהר מאוד התגלגלתי באותו מקום לעסוק במקצוע שלי שוב.

מה שנשאר זה שירות לקוחות, וחלק ניכר מהחברות דורשות התחייבות לשנה (חוץ מזה שאני לא רואה את עצמי מתחברת שוב לטלפון למשך 8-9 שעות).

ואני לא יודעת אם מתאים לי התחייבות לשנה למשרה שמרוויחים בה משכורת מינימום

אני יכולה לחתום אבטלה עד סוף אוקטובר, ואחר כך אני חייבת לעבוד במשהו

אי אפשר לחיות בלי להרוויח כסף

והבייביסיטר שאני עושה, ממש לא מספיק בשביל לחיות כמו בן אדם

אם למישהו יש רעיונות, אני אשמח לשמוע