וכמעט חודשיים במושב

קצב החיים במקום הזה, שונה לגמרי ממה שהורגלתי אליו בתל אביב.

צורת החיים גם.

לכל מקום צריך לנסוע (תחבורה ציבורית בקושי קיימת פה).

יותר קל להגיע לסידורים בת"א מאשר לעשות סידורים בסביבה.

כשאני מגיעה לתל אביב אני מרגישה בבית

ופה, אני מרגישה כמו נטע זר.

גם היחידת דיור שלי עדיין לא מרגישה לי כמו בית

בדירה הקודמת היה לי הכל, ופה נכנסתי לבית דיי ריק, שלמעט ארונות מטבח וארון בגדים בחדר שינה, לא היה בו כלום, ואני לא באתי עם יותר מדיי רהיטים. לכן חלק ניכר מהדברים שלי עוד ארוז בארגזים.

אני לא עובדת, לכן אני קונה דברים בטיפין טיפין.

חודש שעבר היה השולחן לפינת עבודה

החודש היה מערכת מדפים למקלחת, ועוד מדף שיהיה מעל השולחן עבודה. וקופסאות לארגון הניירת המבולגנת. ועוד כל מיני דברים קטנים.

והיה גם הוצאה לא מתוכננת, המסך של המחשב שלי הלך לעולמו אחרי 3.5 שנים, וקניתי חדש 23" רחב (קשה להתרגל למסך הרחב הזה) והרבה יותר איכותי מהקודם (יש לו אמא ואבא וכמובן אחריות ל-3 שנים).

חדר המקלחת מתחיל לקבל צורה של מקום שחיים בו, אחרי שהכנסתי את המכונת כביסה והמדפים.

סוף סוף יש לי מקום לשים את הדברים שלי, מגבות, שמפואים, סבונים, קרמים וכל השטויות ששמים במקלחת.

חדר השינה כבר מזמן יש לו צורה של חדר שינה, אבל צריך להוסיף לו עוד כמה דברים (מדפים בעיקר)

לאט לאט הכל יהיה מסודר

אבל הכל פונקציה של כסף

וכל עוד אני לא עובדת ההוצאות מאוד מצומצמות

אני גרה בבית שלי, אבל לא מרגישה בבית.

הגעתי למצב שמשעמם לי בלי עבודה

ובייביסיטר, אמנם מכניס קצת כסף, אבל זה ממש לא מעסיק אותי (אני האמת לא ממש אוהבת את זה במיוחד).

אני צריכה משהו רציני שיפעיל לי את הראש לכמה שעות טובות

החודשים האחרונים היו ממש לא טובים מבחינת חיפוש עבודה. גם כי ביולי אוגוסט מעסיקים לא ממש מחפשים, ובספטמבר עם כל החגים האלה, בקושי מגייסים.

מה שכן מאז שעברתי לפה היו לי יותר ראיונות עבודה מאשר בתקופה שגרתי בת"א וחיפשתי. בינתיים לא יצא מזה כלום, אבל לפחות היה משהו.

זה היה נורא מלחיץ לחפש משהו ושבקושי חוזרים, זה לא רק אלי, זה בכלל. הדרישות היום בתחום שלי נעשו גבוהות עד כמעט בלתי אפשריות. ובכלל מעסיקים לא ממהרים לגייס.

כבר הייתי בריאיונות שהמעסיקים אמרו לי שהם לא ממהרים לגייס לתפקיד, והם רק בודקים אופציות עד שימצאו את מה שמתאים להם בדיוק.

חודש אוקטובר זה החודש האחרון שאני יכולה לחתום בו אבטלה.

מה שאומר שבנובמבר אני חייבת כבר לעבוד במשהו.

לא מפריע לי באופן עקרוני לעבוד בדברים פשוטים (פקידות וכו'), לא המקצוע שלי עד שאני אמצע במקצוע שלי. הבעיה היא שאם עובדים במשרה מלאה, יש בעיה להגיע לראיונות. בכלל יש בעיה (יותר מצפונית) להגיע למקום כשאני אומרת לעצמי מראש שזה רק זמני. אנשים לא מחפשים זמני, בדיוק כמו שאני לא מחפשת זמני, כי אני לא יודעת מתי אני אמצא עבודה במקצוע שלי, ואני לא רוצה לנדוד כל כמה חודשים למקום אחר.

מאוד בעייתי העניין הזה. ואני לא ממש יודעת מה לעשות

הבייביסיטר לא מכניס לי מספיק כסף שאני אוכל לחיות ממנו לחודש.

אמנם אני עוד לא משלמת להורים שלי שכר דירה

אבל חשמל ומים אני אשלם.

כל ההוצאות של האוכל עליהם

למרות שיש מצב שאני אשתתף בזה, כי זה נעשה כבד להורים שלי, המחירים עלו, ואנחנו 5 אנשים בבית (כשאחי בגלל שהוא עובד בעבודה פיזית אוכל כמו שני אנשים), אני לא יודעת אם זה בגלל זה או בגלל החגים שההוצאות שלהם על כלכלה עלו בחודש האחרון

ויש את הדברים השוטפים, הדברים שקניתי לבית, הלימודים.

כל עניין של חיפוש העבודה הפך להיות מאוד מתסכל.

זו גם פעם ראשונה שאני לא עובדת כל כך הרבה זמן

בדרך כלל הייתי מוצאת משהו אחר תוך חודשיים.

ועברו כבר יותר מחודשיים מאז שהפסקתי לעבוד

זה בהחלט מדאיג אותי.

אני לא יכולה לשתף את ההורים שלי בטרדות האלה שלי

כי הם נלחצים, ומלחיצים אותי, ולא טוב לי להיות לחוצה גם בגללם

מספיק יש לי את הלחצים שלי והדאגות שלי להתמודד איתם

סוף שבוע בפתח

אחרי החודש הזה שהיה מלא בחגים

אני חושבת שזו הפעם הראשונה שלא נהניתי מתקופת החגים הזו

זה לא בא לי בטוב מבחינת חיפוש העבודה כי הכל קפא במקום.

ועכשיו עד חנוכה אין חגים

אני רק מקווה שהחורף יגיע או לפחות ירדו קצת הטמפרטורות האלה, כי החום הזה בחוץ מטורף