זה בעיקר לאחרונה

ימי שני אלה הימים שאני חותמת בלשכה

מאז עברתי לגור במושב, או מה שנקרא סוף העולם ימינה כל מה שאני צריכה לעשות שמצריך יציאה מהיישוב, כרוך בהכנה רבה מראש והמון זמן.

ולצאת ללשכת התעסוקה בעיר השכנה זה חתיכת דבר.

במושב, שהיה פעם מושב שיתופי, יש הסעות לאנשים המבוגרים, לחלקם יש רישיון, אבל מפאת גילם עדיף שלא ינהגו (וגם הם מעדיפים ככה שיקחו אותם ממקום למקום) ככה שבמקרה יש לי מקום בהסעה שלהם.

הם כולם בריטים, ומדברים כל הדרך באנגלית (לא שיש לי בעיה להבין) וזה מצחיק אותי סגנון הדיבור הזה.

אנחנו יוצאים ברבע ל8 מהמושב, מגיעים לעיר השכנה בערך ב-8.

אותי מורידים על הדרך, ומשם יש לי 5-10 דקות ללכת ללשכה שבכלל נפתחת רק ב8:30 לחתום ואז אני צריכה ללכת 15 דקות ברגל כדי שההסעה תאסוף אותי בחזרה.

ברגיל לא מפריע לי ללכת ברגל, אבל החום גומר אותי, ללשכה אני מגיעה  מזיעה קלות, בדרך חזרה אני כבר נוטפת מים (גם הדרך בעליה אז בכלל). ואחר כך חבר המבוגרים חייבים ללכת לשוק לעשות קניות (3 עגבניות 2 מלפפונים וזהו) וזה עוד זמן בחוץ כשחם! חם נורא ולח. המזג אוויר הזה בלתי נסבל.

אני חוזרת הבייתה שעתיים אחרי שיצאתי ממנו שכולי מים, ורק התחיל היום.

עוד לא עשיתי כלום.

כל העניין הזה של חיפוש עבודה מתסכל

נכון, העובדים בשירות התעסוקה מאוד נחמדים, אבל הם לא מציעים לי שום פתרון

תלמדי, תבקשי הבטחת הכנסה ועוד כל מיני הצעות שלא נותנות לי מענה פרקטי - עבודה במקצוע שלי.

כי עבודה במקצוע שלי - אין

אפשר להגיד שעכשיו שאנחנו כבר במה שנקרא "אחרי החגים" יש קצת יותר הצעות עבודה

כבר היו לי לא מעט טלפונים בנושאי עבודה, חלק רלוונטיים, חלק לא ממש, בחלקם אמרו לי גם שאני over qualified (שזה אחד הדברים שבכל מקצוע לא תאהבו לשמוע).

אבל אנחנו רק ביום שני של השבוע

לא יודעת אם אני מרוצה או לא מהלך העניינים של היומיים האחרונים

לא יודעת איך אני אתפשר, לא יודעת על מה להתפשר אפילו

הבעיתיות העיקרית בלגור במושב זה העניין של לצאת החוצה מהמושב לעבוד

בגלל זה אני עושה בייביסיטר - כי לא צריך לצאת מהמושב

ואם הייתה עבודה פה, במשהו, הייתי לוקחת את זה, רק כדי שתיכנס משכורת כלשהי

אבל אין פה שום דבר.

לעבוד פה בתחום המחשוב, בתור עצמאית או מה שלא יהיה, אני לא יודעת עד כמה יהיה ריווחי, צריך להתאמץ מאוד בשוק שהוא גם ככה מאוד רווי באנשי מחשוב (טכנאים שעושים תיקוני מחשבים, התקנות וכד') במיוחד באיזור הספציפי שאני גרה בו (בדקתי את השטח).

אוקטובר

החודש האחרון שאני חותמת אבטלה

עוד לא מצאתי עבודה לא בתחום שלי ולא בתחום אחר

אני שוברת ת'ראש מה לעשות

חברה הציעה לי לחזור לתחום של הדרכה (הדרכת מחשבים), שלא עסקתי בו שנים

ואני בכלל לא יודעת איפה להתחיל פה

זה כאילו זרקתם אותי טיפה בים סוער שאני לא מכירה ועכשיו צריך לשחות בו

זה עולם עם קשרים, שעובד על קשרים ועל אנשים שמכירים אנשים שמכירים אנשים

זה הפך להיות מתיש ולא כייף לחפש עבודה

פעם זה היה אחרת, אפילו הייתי נהנית מזה

עכשיו... ממש לא