ערב רגיל בבית

באתי להכין לי קפה,

כל הבית על הרגליים

חבר של אחותי הקטנה (20) החליט שהוא רוצה פסק זמן

פסק זמן אומר במילים אחרות להיפרד אבל איכשהו לרכך את המכה

(לא שיש לי מושג מה זה מרכך, אבל שיהיה)

ואחותי המסכנה לוקחת את זה נורא קשה

הבכי והצעקות ששמעתי שם היה כאילו מישהו מת

האמת, אני לא יודעת מה להגיד לה

זאת אומרת אני נפגעתי בעבר מגברים

האמ"ן למשל, היה אחד המניאקים שפשוט נעלם לי מהחיים

ועוד פעמיים (השד יודע למה רציתי אותו חזרה)

ואז הייתי בערך בגיל שלה

אבל לא לקחתי את זה ככה

בכי, צעקות היסטריה

בפעם הראשונה הוא נעלם לי ולכולם (הורים שלו, חברים, משפחה)

ובפעם השניה הוא אמר לי "אני לא רוצה שתתקשרי אלי יותר בחיים שלך"

הוא אפילו לא אמר למה

אז באמת לא התקשרתי יותר

אני לא יכולה להגיד לה אפילו איך להתמודד עם מצב כזה כי אני לא התמודדתי עם מצב כזה

את הכאב אני יכולה להבין

אבל לשמוע בכי מעורב במילים כמו

"איך זה קורה לי שוב?"

"איך אני אחיה בלעדיו?"

בסוף היא ביקשה לדבר עם אחי בטלפון

הוא לא פה והוא גם לא יוכל להגיע בימים הקרובים

אני לא יודעת אם הוא יצליח להרגיע אותה

אני רק יכולה לקוות

פרידות מאנשים שאנחנו אוהבים זה נורא קשה

במיוחד במערכות יחסים זוגיות

על אחת כמה וכמה שעושים את זה בצורה לא יפה

להיפרד בטלפון, או לבקש פסק זמן

אחותי כבר חודשיים אמרה שהיא מרגישה משהו

ובכל פעם שהיא שאלה אותו הוא הכחיש

אני זוכרת את הפרידה שהייתה לי מהאמ"ן לפני עשור

כי זו הייתה המערכת יחסים הכי אינטנסיבית שהייתה לי (שנתיים)

אני חושבת שמרוב עצב פשוט לא אכלתי כמעט שום דבר כמה שבועות

עד שהכאב בטן והכאבי ראש הפכו להיות בלתי נסבלים בעליל

אבל לא עשיתי מזה סרט, אני לא חושבת שההורים שלי הרגישו אותי

לא כל שכן שמו לב יותר מדיי

אני לא חושבת שאני יודעת איך לתמוך באנשים במצב הזה

כי אני מסתגרת בעצמי ועושה חושבים עם עצמי

העצב והכאב הם פרטיים שלי

והיום שקורה לי דבר כזה, אז יש עצב, וכעס ורגשות במשך שבוע שבועיים (או קצת יותר)

ואחר כך ממשיכים הלאה

יש עבודה או לימודים אם כל דבר אחר שיעסיק לי את המוח

אנחנו בקשר נימוסי כזה דרך הפייסבוק

לא שומרים טינה, לא עושים סרטים

האמת גם אז לא עשינו סרטים

אני חושבת שבשלב מסויים בחיים שלי החלטתי לשלוט על הקטע הזה

במי להתאהב, זה נורא קל להתאהב ולהיכנס לסחרור רגשות

וזה קל כשהראש עובד ולא הלב, להחליט עם מי טוב להישאר ועם מי לא

אבל זה בטווח של החודש-חודשיים-שלושה הראשונים

אחר כך זה כבר נעשה ליותר מזה

אני חושבת שאחותי וחבר שלה היו יחד שנה או קצת יותר

אחותי בת 20 והוא 23 בערך

ונורא נורא קשה לה עם פרידות

גם אחרי החבר הראשון שלה היו סרטים

וזה קצת דפק לה את הבגרויות

אבל קמים, מדברים כאלה

אני לא מבינה את ההיסטריה והבכי

ההורים שלי יושבים איתה בחדר

אבא שלי מתחיל להגיד דברים שהיה מוטב שלא יגיד

(הוא אדיוט, הוא דביל, את יכולה להשיג מישהו הרבה יותר טוב ממנו וכד')

זה אחרי שהוא נתן לה כדור הרגעה (אני לא בטוחה כמה זה הרגיע)

ואמא שלי חצי בוכה (שביננו גם זה לא ממש עוזר)

היא התקשר לאח שלי ותוך שניה התחילה לבכות שידבר עם אחותי וירגיע אותה

האמת שאחי יודע לדבר להגיון של אנשים

יש לו רגישות מיוחדת כזו והוא קולט אנשים

הוא יודע בדיוק מה אנשים צריכים ו/או רוצים לשמוע (וזה בא גם בצד ההפוך)

הוא יודע מה להגיד כדי לגרום לך להרגיש טוב או רע עם עצמך

אבל אני...

באמת שאני לא יודעת איך לתמוך בה או לעודד אותה בעניין הזה

לכל אחד יש את הדרך שלו להתגבר על פרידות

בכי והיסטריה

אני חושבת פעם ראשונה שאני רואה

(כשהחבר הראשון נפרד ממנה לא גרתי בבית)

ואחותי, היא הייתה מודעת טוב מאוד למה שקורה

כבר חודשיים היא שאלה אותו כי היא הרגישה שמשהו השתנה

וכשהוא ביקש פסק זמן, והיא אמרה לו יש לי דברים אצלך בבית

והוא הציע להביא לה אותם, היא ידעה בוודאות שזה נגמר

מעניין מה יהיה מחר

איזה סרט זה