לפעמים החיים מראים לנו כמה שאנחנו קטנים
כמה הכל זמני
ואיך החיים שאנחנו מכירים בשניה יכולים להתהפך על פיהם
סבא שלי התאשפז ביום שישי בבית חולים, כאבי בטן
מסתבר שהיו לו כאבי בטן כבר חצי שנה
הוא ידע, סבתא שלי ידעה
אף אחד מהם לא עשה כלום בקשר לזה
לא שאני מצפה מסבא שלי שהוא אנטי רופאים
אבל מסבתא שלי שלפחות תגיד ל-2 הבנות שלה על זה
אבל לא כלום
סדרת בדיקות
מנסים להיות אופטימיים
דלקת בחלל הבטן וחשד למשהו נוסף
בינתיים עושים עוד בדיקות
והוא מקבל אנטיביוטיקה לדלקת
החשד הופך להיות מציאות איומה
סרטן גרורתי בכל הגוף
מכניסים אותו לניתוח לנקות את הדלקת
בדרך גם כורתים לו חלק מהמעי
המצב קשה וסופני
כך אומרים הכירורגים
עוד לא סיימו את הבדיקות ועוד לא בדק אותו אונקולוג
אבל לא צריך אונקולוג כדי לדעת שהמצב לא טוב
רחוק מזה
כמה זמן אמור להימשך מצב סופני?
יום? יומיים? שבוע? שבועיים? יותר?
סבתא וסבא שלי עוד לא יודעים על הסרטן
רק לאמא שלי ואחותה סיפרו
ואמא שלי סיפרה לנו
רוצים שהוא קודם ישתקם מהניתוח לפני שיספרו לו משהו בכלל
וצריך לשבת עם עו"ס ופסיכולוג כדי להבין איך לספר לאנשים בגיל הזה דבר כל כך נוראי
הרופאים אומרים שהסרטן קיים לפחות 5 שנים
איך אף רופא עד עכשיו לא ראה? בבדיקות דם, בבדיקות התקופתיות?
ובאישפוז שהיה לסבא שלי רק לפני 3 שנים?
ואם הוא לא היה מגיע לבית חולים עם כאבי בטן, אולי יום אחד הוא פשוט היה מת
ואף אחד מאתנו לא היה יודע ומשער לעצמו מה התחולל בגוף שלו
אוף עם המחלה הארורה הזאת!
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
