אתמול יצא לי סוף סוף לצאת מוקדם מהעבודה, באמת מוקדם זה היה הפעם, בשעה 3 אחה"צ. רציתי לראות קצת דירות בת"א, אבל הסתבר לי שאם אני לא אצא ב-10 בבוקר מהבית לראות דירות, שום דבר לא יישאר לאחה"צ. זה המצב בת"א, אין דירות, ואלה שיש המחירים שלהן בשמיים. כשאני מתקשרת למישהו בשעה 3 אחה"צ המודעה כבר לרוב לא אקטואלית.

אני לא מוכנה לשכור דירה עם שותפים, למרות שאת זה הרבה יותר קל למצוא בת"א לאחרונה. לא יודעת למה, אולי בגלל המחירים שעלו, אולי בגלל שאנשים מעדיפים פתאום לחיות יחד עם עוד מישהו בבית, אולי מנסיבות חסכוניות. אבל אני רוצה את הפרטיות שלי. אחרי 3 שנים מחוץ לבית של ההורים שלי ועם שותפים (כאלה ואחרים) אני רוצה לבד. המחיר, המחיר מבחינה כלכלית יהיה כבד. זה המחיר שמשלמים על זה שרוצים לחיות בת"א. ואם כבר בת"א ואם כבר מוציאים כל כך הרבה כסף, אז שיהיה במקום טוב (ולא באיזה חור בדרום ת"א).

לא יודעת כמה אתם יודעים על מחירי הדירות בת"א. בכל אופן של דירות שהן לא חדר 25-30 מ"ר, שאי אפשר לחיות בהן ממש. אני רוצה מקום שירגיש לי כמו בית, שיהיה המבצר שלי, המקום שהוא רק שלי ורק לי יש יד ורגל בו. שאני יכולה להביא אליו מי שאני רוצה בלי לתהות מה השותפים שלי יגידו עליו, או סתם יסתכלו (ומבט אחד מספיק) ולא יגידו כלום.

בכלל כל העניין הזה של שותפים רק נראה זול. מהשנים שגרתי עם שותפים (במיוחד בב"ש) ההוצאות שהיו לנו יחד היו ענקיות. חשבונות חשמל שההורים שלי לא מקבלים (2000-3000 ₪!) או שדברים היו נעלמים לי מהמקרר, לא שאכפת לי שייקחו דברים אבל שיחזירו, והקטע של הניקיון הוא הכי נוראי, או שנולים על חולי ניקיון (מאוד נדיר) או על בדיוק להיפך. אני עדיין זוכרת שאחד השותפים שלי מב"ש היה מטנף את הבית בדיוק אחרי שאני הייתי מנקה.

בשביל שקט נפשי אני מוכנה לשלם את המחיר.

לא משנה איפה אתה גר בת"א וכמה שכ"ד אתה משלם, בסופו של דבר ההוצאות תהיינה דומות. במיוחד אם אתה מהאנשים שכן יוצאים לבלות, ואם אין לך זמן לבלות, תמיד יש משהו להוציא עליו את הכסף.

סתם בתור דוגמא אני מוציאה המון כסף על החדר כושר, אבל זה למטרה טובה.

ואם בא לי פתאום לקנות בגדים, 3 חודשים שלא קניתי בגדים, אבל לא נראה לי שזה ייקרה בקרוב, היות ואני במגמת צימצום היקפים, והמאמן שלי קורע לי את הצורה (אבל יש תוצאות! אז שאני אתלונן?) ואני בכלל בין מידות עכשיו, ואני לא אקנה מה שעוד חודשיים גם ככה יהיה גדול עלי. מקסימום יש חגורות (לא אוהבת, אבל כשאין ברירה אין ברירה).

מי שלא מוציא כסף על קניות מוציא כסף על בילויים, ולא חסר לאן לצאת לבלות בת"א, יש המוני בתי קפה, מסעדות, מועדונים, פאבים. הכל פתוח וזמין. אם זה הקטע שלך כמובן.

ידיד שלי קורא לי תל אביבית מבוזבזת. לדעתו אם לא יוצאים לאיזה מועדון לפחות פעמיים בשבוע אז אתה מבזבז את השהות שלך בעיר הזו שיש לה כל כך הרבה מה להציע. האמת שלי נמאס ממועדונים, אני מעדיפה לשבת לדבר עם חברים שלי ולא לעסוק בריקודים עם אנשים מיוזעים. שלא תבינו לא נכון אני אוהבת לרקוד עם חברים שלי, אבל אותם חברים שיוצאים למועדונים הם גם צלמי בית של אותם מועדונים, ולרוב הם מסתובבים ומצלמים אנשים ועלי שמים בתור שומרי ראש את החברים שלהם כשהם מפציעים מדיי פעם באזור.

פאבים זה עניין אחר לגמרי, כי אפשר לשבת ולדבר ויש מקומות שגם אפשר לרקוד בהם. הפאבים בת"א מאוד יקרים (בהשוואה לב"ש) שוט אחד עולה 40 ₪ (מינימום). ורק לידיעה שוט זה בדיוק לגימה (לגימה ב-40 ₪, הגיוני?).

ולמה דווקא ת"א מכל המקומות במדינה הזו למה דווקא שם. למה לא פ"ת למשל. האמת שהתשובה לזה הכי פשוטה בעולם, ת"א היא עיר שחיה 24/7 ובשלב הזה בחיים שלי זה מה שאני מחפשת, אני לא רוצה עיר שהולכת לישון ב9 בערב (ב"ש בתור דוגמא) או שאין שם דברים פתוחים בשבת (פ"ת בתור דוגמא) וגם רוב החברים שלי גרים בת"א ובסביבה, המשפחה שלי גרה קרוב (ההורים שלי במרחק 15-20 דקות נסיעה). ויש תחבורה בת"א גם ביום שבת (לא אידיאלי מוניות שירות, אבל זה לפחות משהו). ותמיד יש משהו לעשות אם רוצים.

מה אני מחפשת? דירה של 2 חדרים במרכז ת"א או בצפון הישן.

רק מה זה ממש לא פשוט למצוא דבר כזה, מסתבר

יש לי עד ה-15 באוגוסט לצאת מהדירה שלי

לא שאני לא שמחה לעזוב, אבל הייתי מעדיפה שזה יהיה מתוכנן כמו שהיה אמור להיות ולא שבעלת הדירה (המגעילה) שלי תיתן לי dead line.

אתמול מכיוון שפתאום היה לי זמן פנוי, נפגשתי עם ידיד שלי שהכרתי בחד"כ. הסתובבנו לנו בעזריאלי ואח"כ הלכנו לחד"כ. האמת שזה נחמד ללכת להתאמן עם עוד מישהו, אבל איתו, זה היה בעיקר לקשקש על בנים (הוא מסתכל על כל הגברים שם וחושב שכולם מסתכלים עליו, אפילו שיש שם כמה וכמה סטרייטים), מתלהב מהשרירנים (גיי או לא גיי?) ומתלונן שהוא עייף (?) עד שהוא לא הלך לא ממש התאמנתי כמו שצריך.

מה שכן, הוא אמר לי שברגע שאני נמצאת באיזו של המאמן שלי נמרח לו חיוך ענקי על הפרצוף (או במילים של ידיד שלי "אני רואה שאת מאוד משמחת אותו"). נו טוב אני אקח את זה בגישה חיובית.

אז יצא לנו לדבר סתם לדבר, הוא כל הזמן מתעניין בשלומי.

אני כבר שכחתי מה זה המשחק הזה, אני לא זוכרת שעשיתי את זה מאז גיל 16 או משהו כזה, בגיל שלי בדר"כ מדלגים על כל העניין המאסיבי שלי החיזור הזה (שהולך לאט לאט לאט). איך אמרו לי, תהני מזה...

רק מה, זה מצריך המון סבלנות.

הזמן שיש לי איתו בחד"כ הוא רק כשאני עושה איתו אימון, ואז הוא באמת נטו איתי לשעה-שעה וחצי. ומעבר לזה אלה שיחות  קצרות בין תרגילים שאני עושה, או אימונים שהוא עושה.

היום אני לא הולכת להתאמן, צריך פעם בשבוע חופש מהאימונים האלה. אני שם 5 ימים בשבוע, ככה שזה לא רע במיוחד.

ומחר יש לי אימון...

חוץ מזה השבוע רגוע יחסית

שום דבר מיוחד לא קורה (ואולי זה טוב שיש קצת שקט)

שום מילה על המצב בצפון

אני כבר לא יכולה לסבול את החדשות האלה 24/7

אבל אני כולי הזדהות עם התושבים, פשוט לא מסוגלת לדון בזה כל כך הרבה.