כן זה הפך אצלי להיות מצב תמידי, אני תמיד עייפה.

משום מה בעבודה אני בפוקוס שאני לא יודעת מאיפה זה בא לי.

אבל אחרי העבודה אין עם מי לדבר (לפחות רוב הזמן).

ידיד שלי, זה שהתחתן, התקשר אלי אתמול, הודה לי על זה שבאתי ועל המתנה (כסף תירגעו), כנראה שזה ממש היה חשוב לו (לא שחשבתי לרגע לא לבוא). הוא ואשתו נסעו לפראג לסופ"ש. לי היה כייף להיות שם. ומאוד נהניתי (אפילו שלא נשארנו עד הסוף).

כששאלתי את ידיד שלי מהעבודה עם הוא גם קיבל טלפון ממנו הוא אמר שלא.

בכלל כל הקטע הזה של אירועים הוא מוזר. אנשים מתחשבנים על כמה זה נתן, כמה ההוא נתן. מהמקובל לתת וכו'. ההורים שלי נותנים יחד כמה שאני נותנת לבד. הם חושבים שזה הרבה (וזה לא). כששאלתי חברים שלי הם אמרו שזה סכום יפה (ז"א לא מעט מדיי ולא הרבה מדיי). טוב הבאתי 300 ₪, זה סביר לאחד לא?

באוקטובר יש לנו חתונה שכל המשפחה מוזמנת, אמרתי להורים שלי מראש שאני נותנת מתנה בנפרד מהם, איזה בושות זה להביא יחד איתם...

זה לא שהם קמצנים (או אולי כן) אבל אני מביאה כמה שאני מרגישה לי נכון, ואם אני מרגישה שלא בא לי ללכת לאירוע זה או אחר אני פשוט לא אגיע. בינתיים רק חברים טובים שלי מתחתנים אז זה סבבה.

בעבודה האחמ"ש שלי יצא לחופש, והיום היה יום שקט למדיי. גם הר"צ שלי  בחופש (באילת) ככה שהיינו היום דיי לבד, חסרי סמכות אפשר לומר. לא שזה מפריע או משהו להיפך.

סיון, הנודניק, מציק לכולנו כרגיל, אתמול הר"צ שלנו העיר לו על ההתנהגות שלו, אז הוא התחיל פתאום להתנחמד אל כולם. אתמול בכלל הוא נדבק אלי בארוחת צהריים, איזה סיוט!

והיום הוא בכלל עבר כל גבול, טיפלתי באיזה לקוח במסגרת זה שאני נציגה בכירה (ומן הסתם יותר אחראית ויודעת יותר) הוא שמע שאני מתעסקת עם IE7 (הדפדפן החדש שהוציאה מייקרוסופט, ושלא תעיזו להתקין את זה בבית שלכם!) וישר קפץ ואמר לי מה לעשות.

אמרתי לו: קודם כל לא ביקשתי ממך עזרה, ושנית, אני נמצאת פה שנה ואתה פה רק 3 שבועות אז אל תתערב לי בעבודה כי יש לי יותר ניסיון משלך (כי האמת שאין לו ניסיון וגם אין לו מושג בעבודה שאנחנו עושים פה ורוב האנשים שמדברים איתו חוזרים לכל הצוות).

אח"כ הוא אמר לי שהפכתי לבן אדם ממש מגעיל (הוא אמר את זה באנגלית) ואני אמרתי לו בתגובה שיחס גורר יחס.

שלא יתקרב אלי ולא יתערב לי בעבודה, הניסיון שלו לעומת שלי שווה לאפס (בחיים הוא לא עבד בעבודה מסודרת ורק בשנה האחרונה הוא החליף 5 עבודות, אומר משהו).

בחדר כושר

האמת, ביום שני היה לי אימון על הפנים, המאמן שלי, להלן ייקרא מעכשיו השזי"ף (שזי"ף = שווה זיון פראי, לא המצאה שלי תירגעו, אבל אימצתי בחום) עשה לי אימון ממש קשה או מעצבן או שסתם הייתי עייפה אבל ממש לא היה לי כוח אליו.

לפעמים יש לי הרגשה שהוא שוכח שאני בחורה (אפשר לעשות דבר כזה?) כי אני מרימה משקלים גבוהים (יחסית לבחורה) והוא מאוד מעמיס עלי. מצד שני אחרי אימון איתו הרבה יותר קל לי לעשות אימון לבד (זה קורה יום אח"כ בדר"כ).

בכל מקרה אחרי חצי שעה של אימון, כשאני מתה מעייפות ועל כל דבר קטן אני מתווכחת איתו החלטתי שנמאס לי, בעצם הלך לי החשק להתאמן והמשכנו עוד רבע שעה עד שבאמת נמאס לי, אז אמרתי לו שמיציתי את השהות פה ושאני הולכת וביי. והלכתי. ביום שלישי לא ראיתי אותו.

ביום שלישי לא הגעתי לחד"כ (הייתה החתונה) וביום רביעי הגעתי. קודם כל השזיף מסתכל עלי גם כשאני לא שמה לב, וגם כשזה נראה לי שהוא לא מסתכל, הוא אמר לי "כשאת עובדת הרבה וישנה פחות את עושה לבד אימון הרבה יותר טוב", ואני נשבעת לכם שלא ראיתי אותו מסתכל עלי.

חוץ מזה שלפעמים הוא צוחק עלי אני לא יודעת אם בצחוק או ברצינות, סתם למשל אמרתי לו שבחתונה רקדתי 3 שעות ברצף (נו כי זה כייף) והוא אמר שהוא לא מאמין לי, כי אם אני מסוגלת לרקוד 3 שעות, אני בטוח מסוגלת לרוץ שעה (הבעיה שלרקוד אני אוהבת ולרוץ ממש לא). אמרתי לו שאם הוא לא מאמין לי אני מזמינה אותו לצאת איתי למועדון ולבחון את הסוגייה...

ויש את הקטע הזה שאני מורידה וצורבת דיסקים של ראפ בשבילו, וזה לא שהוא לא יודע להוריד שירים באינטרנט, אני עד עכשיו תוהה למה באמת הוא ביקש ממני את זה.

בכל מקרה הוא יהיה בסופ"ש הזה באילת (יש להם איזה מסיבת סוף שנה מההולמס).

ואני אני צריכה להשלים דחוף ש"ש.

שיהיה לכולנו סופ"ש קסום!