אני לא זוכרת שאי פעם סבלתי מהתופעה הנ"ל.

אבל אחרי שבוע, שעבר עם כאב הראש הגדול, זה בהחלט היה משביז לחזור לעבודה.

למה כאב לי הראש אתם שואלים, זה מרוב עייפות, מרוב עבודה, מרוב מתח.

ומה עשיתי בזמן שלא הייתי בעבודה? האמת שבעיקר ישנתי, 16 שעות ביום ישנתי, לא היה עם מי לדבר בכלל. סוף סוף אתמול הרגשתי קצת יותר טוב והיום הלכתי לעבודה.

באורח מפליא הר"צ שלי היה מ'זה נחמד אלי.

הוא דיבר איתי, ולא היה לו הפרצוף העצבני התמידי שיש לו כשעושים משהו שלא מוצא חן בעיניו.

וגם הוא הביא לי את השי לחג (כל אחד היה אמור לקחת לבד, אבל הוא הביא לי).

לפעמים יש לו קטעים שממש מפליאים אותי...

השי לחג

מה קיבלנו עובדי התאגיד

זה מתחלק לאלה שהתחילו לעבוד בחברה עד אוקטובר 2005 ולאלה שהתחילו לעבוד בחברה אחרי אוקטובר 2005 (אל תשאלו אותי למה דווקא החודש הזה). בכל אופן, השי הוא 400 ₪ לותיקים ו-200 ₪ לפחות ותיקים, אבל עליה וקוץ בה, ניתן להשתמש בזה רק בחנויות ששייכות לקבוצת פישמן (כי התאגיד שייך לקבוצת פישמן). העיקר שציפינו מהמנכ"ל החדש לגדולות ונצורות.

ואה כן קיבלנו גם בקבוק ליקר שוקולד...

אני מתלבטת בין לקנות לעצמי מערכת סטריאו חדשה (כי לישנה התקלקל הקומפק) או נעליים, אני אלך על המערכת קודם, נראה הכצעקתה... נעליים כבר יש לי. למרות שבקצב שאני עושה ספורט אני אצטרך חדשות תוך חצי שנה בערך.

צרות של עשירים כמו שאומרים

אבל עדיין הייתי מעדיפה את הרב-תו שהיינו מקבלים כל שנה.

לדודים שלי (הדודה הרקדנית ובעלה) התקלקל המייבש כביסה, בדקו ואמרו שרק הגוף חימום. הם לא רוצים לתקן אותו, אז הם תרמו אותי לי וקנו חדש. לא יודעת כמה עולה להחליף גוף חימום (מישהו מכיר טכנאי טוב?) אבל בכל מקרה בטוח שזה יעלה לי פחות ממייבש חדש!

אז מהיום אני בעלת מייבש כביסה, לא שבוער לי לתקן אותו כרגע (החורף עדיין לא פה, והבגדים מתייבשים יופי עם החום ששורר בחוץ), אבל בקרוב כבר תהיה סיבה אמיתית להשתמש בו.

מישהו מכיר טכנאי מייבשי כביסה מאזור ת"א שלא יקרע אותי במחיר???

אני חייבת מסאז' באופן דחוף, לא סתם כזה, אחד כזה רציני. כבר חצי שנה שלא התפנקתי באמת. ואמא שלי אמרה לי שכל השרירים שלי תפוסים ממתח (לא לא מהחד"כ, זה לא מזיז לי האמת). אני חייבת למצוא לי זמן, לנוח קצת להינפש, לתת לגוף שלי מנוחה ופינוק, כי צריך, לא בגלל שום סיבה מיוחדת אחרת.

דבר אחד שהגעתי למסקנה אליו אחרי השבוע האחרון זה שאני צריכה לעזוב את העבודה שלי. קידום לא יהיה לי פה, רוב האנשים ששאלתי אותם אמרו לי שאין סיכוי שהר"צ שלי יקדם מישהו אל מחוץ למחלקה שלנו, ואף אחד לא רוצה להישאר במחלקה שלנו. שעות העבודה שלנו מטורפות (11 שעות שלוש פעמים בשבוע ופעמיים בשבוע 9 שעות, שישי אחת ל-3 שבועות), מה שלא משאיר לנו הרבה זמן לחיות, לנשום או לעשות משהו בכלל. וזה בעיקר בגלל המרחק, שעה נסיעה בהסעות, בתנאי שאין פקקים מטורפים לכאן ובחזרה.

האמת שאת העבודה עצמה אני מאוד אוהבת, וגם בצוות שלי יש אחלה אנשים (אפילו שיש כמה טובים יותר וכמה טובים פחות), אבל המרחק, השעות והיחס מהר"צ שלי גרמו לי להחליט שדיי, צריך שינוי, אני לא יכולה להמשיך ככה, אני לא יכולה להרשות לגוף שלי להתפרק מרוב עייפות. אני הייתי קרובה מאוד בשבוע שעבר לאישפוז בבי"ח בגלל התמוטטות, אני לא רוצה להגיע לזה, לא היום, לא מחר, ולא אף פעם.

עכשיו אחרי שההחלטה התקבלה, וההורים שלי, או לפחות אמא שלי מאוד תומכת בהחלטה הזו נשאר רק החלק הביצועי, לחפש עבודה, בזמן שלא כל כך יש לי. האמת שביקשתי חופש ואני מקווה שהוא יאושר לי (לשבוע שלם) ואני מקווה שהוא יהיה אפקטיבי בשבילי, כי באמת שנמאס לי.

אוטוטו ראש השנה

בינתיים לא נכתוב על זה, יש עוד שבוע שלם

שיהיה לכולנו שבוע מעולה...