10/2006
פלירטוטים...
השזיף מלווה אותי אחרי שהייתי בבית שלו, ומסביר לי איפה אני נמצאת בנתניה, מה יש קרוב, איך מגיעים לים, ואיך מגיעים הכי מהר לבית שלו.
השזיף שואל אותי מה עוד צריך לסדר במחשב שלו (אחרי שבשבוע שעבר הייתי אצלו כמעט 3 שעות לסדר את המחשב ולא סיימתי כל מה שרציתי, אבל המחשב עובד, זה מה שחשוב לו).
אני: "טוב יש עוד כמה תוכנות שצריך להתקין ואני גם צריכה ללמד אותך עוד כמה דברים על התוכנות שהתקנתי."
השזיף: "אני לא יכול להתקין את זה לבד?"
אני: "אחרי הפעם הקודמת אני מעדיפה להתקין את זה, אין לי בעיה להגיע אלייך הבייתה שוב"
השזיף נעשה אדום וצוחק במבוכה
הוא מבקש ממני לעשות איזה תרגיל שאני לא ממש אוהבת ואני מחייכת אליו ואומרת לא.
הוא: "שלא תחשבי שהחיוך המפתה שלך יעזור לך פה"
(נראה לכם שהוא לא עזר?)
השזיף: "אז אחרי כמה זמן את מגיעה עם מישהו למיטה? שבועיים? שלושה? חודש?"
השזיף כל האימון אוכל סוכריות, ואני מעירה לו על זה.
אני: "נו מה נסגר עם כל הסוכריות האלה?"
השזיף: "אם אני לא מנשק מישהי לפחות שיהיה לי מתוק בלשון"
אני: "אפשר לסדר את זה"
השזיף: ??? (מבט של סימן שאלה)
אני: "אני אנשק אותך"
ופה השזיף נעשה אדום...
השזיף: "נו אז יש לך מישהו?"
השזיף: "בשישי שבת אני לא אהיה פה את יכולה להתקשר אלי אם את צריכה"
|