בכלל לא תיכננתי להיות עם המשפחה שלי, הם הזמינו אורחים שלא ממש איך נאמר, כוס התה שלי. אבל בסוף הייתי בארוחת הערב המשפחתית הזו, עם נציגות מעטה של אותם אורחים.

אמא שלי בן אדם מוזר.

ככל שעוברות השנים היא נעשית דומה יותר ויותר להורים שלה. או יותר נכון לאבא שלה (סבא שלי), שאם אפשר לומר היא הגרסא הנשית וה"מעודנת" שלו. הם מאוד דומים, גם באופי וגם בפנים. לשניהם אותו מבנה פנים מרובע כזה, אותה תספורת קצרה, רק שלסבא שלי שיער לבן ואמא שלי צובעת לאדום חציל כלשהו.

אמא שלי נלחצת נורא מהר, לא יודעת מה יש לה, אבל היא נלחצת ממש מדברים קטנים ולא ברורים. אני לא זוכרת אותה ככה כשהייתי קטנה, היא הייתה הרבה יותר רגועה.

ויש את הקטע שהיא מתנתקת מחברים ומשפחה.

גם אני לא בעד לרדוף אחרי אנשים, מי שרוצה להיות איתי ובחברתי יימצא את הדרך, אבל בלי לרדוף אחד אחרי השני. אמא שלי פשוט מתנתקת מכולם בטענות מוזרות אלה ואחרות. אבא שלי גם אמר לי על זה, ואין מה לעשות, אמא שלי כשאנחנו מארחים, היא מסתדרת עם כולם ונהנית, אבל עד שמגיעים למצב הזה...

כאילו שנמאס לה לארח, וזה לא שכשבאים אלינו אורחים הם באים בידיים ריקות, אף פעם לא, אבל עדיין, היא מרגישה כאילו היא ה"פרייארית" שתמיד מארחת.

לאחי יש חברה, כבר 4 חודשים או משהו כזה.

סוף סוף ראיתי אותם יחד בארוחת ערב כזוג

ואני שמחה לראות איך אחי התבגר (הוא בן 21)

ואיך הוא מתנהג בצורה אחרת

זה עשה לי נעים בלב

ובכלל יש לנו שיחות טובות יחד

הוא שואל אותי מלא שאלות על מערכות יחסים

אני עדיין בהלם כשאני מגיעה לבית של ההורים שלי והחדר של אחי מסודר

הילד מסדר את החדר שלו מאז שיש לו חברה

פתאום יש שם נרות וריח טוב

והכל מסודר בארונות

פעם אי אפשר היה לדרוך שם על הרצפה

לא להאמין שאנחנו שהיינו פעם כמו חתול ועכבר מסתדרים היום כל כך טוב.

אחותי הקטנה, בת 15, הפכה להיות מתבגרת שממש כייף לדבר איתה.

אפילו שהיא עדיין ילדותית, וטוב שכך!

לא להאמין כמה היא גדלה ואיך היא מתנהגת בבגרות כזו לפעמים.

בלימודים היא דוחפת את עצמה להצליח

שנה ראשונה בתיכון (כיתה י') והיא מוציאה ציונים טובים במבחנים

זה גורם להורים שלי להיות גאים בה, והיא גם, מאוד חשוב לה להצליח

היא ראתה כמה אני נלחמתי אחרי הצבא לשנות את התעודת בגרות שלי וכמה כסף הוצאתי על זה (וזה היה עוד רק על מתמטיקה ופיזיקה).

התקנתי לה מחדש את המחשב לפי בקשתה (סוף סוף יש לה XP והיא מאושרת), ושואלת אותי מלא שאלות, איך להתקין מה. המצחיקה הזו ממש תופסת ממני חכמה, היא אמרה לי שאני מאצילה עליה חוכמה דרך הטלפון...

פתאום כשאני מסבירה לה דברים במחשב, הכל הופך להיות לה פשוט יותר.

השבוע הייתי במשרד הפנים כדי להוציא את הדרכון שלי מחדש.

לא תאמינו, אבל השירות שהם נותנים הוא פשוט מעולה.

קודם כל העבודה שם הייתה יעילה, לא חיכיתי הרבה זמן בתור.

והדבר שהכי הפתיע אותי, הדרכון שלי הגיע לבית של ההורים שלי בדואר רשום כבר ביום שישי (ואני הייתי במשרד הפנים רק ביום רביעי).

העיקר שכולם הפחידו אותי שייקח לזה לפחות שבועיים שלושה עד שהוא יגיע.

אבל נראה לי שבסופו של דבר אני אקח את העצה של אחי ואני לא אטוס לחו"ל לבד אלא אלך לקורס צלילה.

קודם כל לטוס לבד לחופש (לא לטייל או משהו) זה לא בדיוק כייף, אחרי הכל גם אני אני רק אשב באיזה קלאב, זה משעמם לבד, ואם אני רוצה לצאת, זה מבאס לבד. אם הייתי הולכת רק לטייל זה משהו אחר.

והקורס צלילה זה גם סוג של חופש, וגם יוצא לי מזה משהו, אחי כמו שהוא מכיר אותי יודע שאני אוהבת כל מה שנחשב לספורט אתגרי. עכשיו אני צריכה לברר מחירים.

לאחרונה כולם מתערבים לי בדיאטה, טוב לא מתערבים, אבל מדברים איתי, בעיקר אבא שלי ואחי.  אבא שלי רצה לתת לי כסף לשלם לדיאטנית (אפשר לחשוב שחסר לי כסף), ואמרתי לו שלא יתערב לי בדיאטה, שזה לא עניינו ושזה הגוף שלי.

האמת שבחודש האחרון לא ירדתי במשקל, היה לי עמוס בעבודה וגם נפשית העבודה שחקה אותי עד דק, אז נתקעתי קצת, קורה, לא מתים מזה, לפחות לא עליתי במשקל, אבל הוא מוצא לנכון להעיר, וזה מעצבן כי זה לא עניינו בכלל.

אחרי הכל כשיורדים במשקל אי אפשר פתאום להתחיל לאכול כמו ציפור, צריך לשנות גם את התזונה וגם להפחית בכמויות בקצב סביר. חוץ מזה שבחודש האחרון הפסקתי לעשות פעילות אירובית ובעיקר בגלל זה המשקל שלי נתקע.

גם אחי דיבר איתי על הקטע הזה, הוא אמר לי שנעשיתי שרירית נורא בידיים ובגב. הגוף שלי בונה שרירים מהר, ובגלל שאני עובדת בעיקר על המכשירים (כי אני אוהבת) אז הגוף יותר התחטב והתחזק ולא ירד במשקל.

מצחיק, אבל אני הייתי מתה לקבל את המבנה גוף הדקיק של אחי. לי יש מבנה גוף רחב יותר. אחי צריך להתאמץ כדי לבנות שרירים ואני עושה את זה תוך חודש חודשיים של ספורט.

בסופו של דבר אני מחליטה מה לעשות, כל עוד המאמן שלי לא העיר לי על הקטע של האימוני כוח זה לא מפריע לי שיש לי שרירים בגוף, אני רחוקה מלהיראות כמו body builder אבל השרירים שלי מאוד התחזקו. חוץ מדבר אחד שאחי צודק, אני חייבת לחזור לעשות פעילות אירובית כלשהי.

בשבוע הקרוב חוהמ"ס, אנחנו מתחילים לעבוד מאוחר יותר, חצי שעה מאוחר יותר, אבל זה משמעותי. ויש לנו ערב צוות בעבודה, לא משהו רציני סתם לשבת עם כל הצוות בטמפל בר בגלילות. אבל מבאס אין לי ממש חשק ללכת, כל הצוות שלי גם ככה מתפרק. אחד הטכנאים הכי ותיקים שלנו עוזב. והצוות שלי בתוכו בלאגן שלם, מריבות של קנאות, שחיקה טיבעית, השעות המטורפות, זרקנות של אנשים מסויימים.

גם האחמ"ש שלי אמר שהוא רוצה לעזוב, אין לו מה לחפש בעבודה אם הוא לא יכול להתקדם, והר"צ שלנו במקום לקדם אנשים ולדאוג לצוות שלו, דואג רק שהביצועים יהיו טובים. אבל יש אנשים מאחורי הביצועים האלה, אי אפשר להתעלם מאתנו. בגלל זה אנשים עוזבים.

סתם זה מבאס חצי מחטיבה שלי הולכת, כמעט כל הותיקים עזבו, זה אומר משהו לא? אני חושבת שהמנכ"ל צריך להתעורר ולהתחיל לדאוג לחטיבה הכי חשובה בתוך החברה שלו, כי בלי חטיבת מערכות מידע שום דבר לא יעבוד.

בכל מקרה הערב צוות הזה תקוע לי באמצ"ש כמו קוץ באמצע היד. לא נעים לי לא ללכת (מספיק מערב צוות אחד הברזתי), מצד שני אין לי יותר מדיי מה לעשות שם. כולם יהיו נחמדים לר"צ שלי כי הוא יהיה שם וסתם יהיו צחוקים, והרגשה של מועקה, כי כולם יודעים מה קורה בפנים ורק הר"צ שלי מתעלם מזה. נראה לי שלא תהיה ברירה ואני אהיה שם, אבל אני בטח אחתוך מוקדם אם זה יהיה ממש לא משהו.

סוכות, חג האסיף, אין דבר יותר מובהק מזה המסמל את בואו של הסתיו (למרות שלפי החום ששורר בחוץ כרגע אי אפשר לדעת). כבר קריר בערבים, והארץ נרגעת בלילה מהחום שהיה במשך כל היום.

עוד מעט העולם ייכנס לתרדמת החורף שלו לכמה חודשים...

אבל בינתיים נהנה לנו מקרני השמש של העונה היפה הזו

שיהיה חג שמח לכולנו!