ואני סתם מגיעה לעבודה, כי החיים נמשכים כרגיל.
זה ככה מיום ראשון, ואין לי חשק לכלום
מתעצבנת בקלות, מתעייפת בקלות.
אין לי כוח יותר.
בעבודה כל השבוע הזה היו תקלות
חוסר כוח אדם
5 אנשים בצוות על 5000 עובדי חברה שמתקשרים
נשמע למישהו פה הגיוני?
בצהריים ישבתי לאכול עם אנשים ממחלקות אחרות
כולם מקטרים על המשכורת פה
אחת הסיבות שאנשים עוזבים פה זו המשכורת
תארו לעצמכם, חטיבת מערכות מידע של חברה גדולה
שתוך פחות משנה 50% מהעובדים שלה התפטרו
זה המון, וזה עובדים מקצועיים שלוקח המון זמן להכשיר למערכות
ולבקש העלאה, אפשר, אבל התשובה תהיה שלילית
מעצבן...
האלטרנטיבה היחידה היא לקום וללכת.
החבר'ה מהצוות שלי מזמינים כל יום אוכל
אתמול הם הזמינו שניצל ופירה
באמא שלי שלא הייתי מוציאה על דבר כזה כסף
במחיר שהם קנו מנה הייתי יכולה להכין שניצל ופירה לכולם
חוץ מזה למה להוציא כל כך הרבה כסף על אוכל?
מה כבר אי אפשר להביא אוכל מהבית?
תקופה כזו.
חבר טוב שלי כתב לי היום (אחרי שאמרתי לו שאין לי מצב רוח):
"מה קרה נשמה?
יש לך דירה יש לך סטריאו יש לך אוכל במקרר כשאת חוזרת הביתה יש לך עבודה טובה
יש לך משפחה שאוהבת אותך יש לך חברים שאוהבים אותך יש לך ידידים שאוהבים אותך
למה את מרגישה רע?" L
לא יודעת
לא טוב לי
ריק לי מאוד
וזה שיש לי מצב רוח סגרירי רק הופך את הכל לקשה יותר
כבר אין לי כוח לכלום
וכל היום מהרגע שאני יוצאת מהבית עד שאני נכנסת חזרה
הכל הצגה אחת גדולה
אם גנבתי לך את החשק לצחוק או לבכות
אני באמת מצטער
את אדם יפה זה לא מגיע לך
יש בך חוכמה שמספיקה לשנינו
את ראית הכל כל כך נכון
הקירות רעדו שדיברת
Ooh yea
את קמה בבוקר בלעדי
שוטפת פנים רעננה
הרבה דברים עוברים בראש
את זה את שומרת לעצמך
מעיפה מבט אל המראה
שמה על עצמך שמלה
ראי ראי שעל הקיר
מי הכי יפה?
אל תשאלי
מה שעובר עלי
תשאלי
מה שעובר עלי...
[מה שעובר עלי / חמי רודנר]
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
