בחיים שלי לא חשבתי לכתוב ככה על משהו, אבל האמת זה ממש מתסכל מה שקורה. המליצו לי על דיאטנית זו שבחד"כ שאני מנויה בו, אמרו עליה שהיא ממש טובה, הכי טובה, שהשיטה שלה תמיד עובדת, שהיא מוכשרת ושיש לה ניסיון.

עלי זה לא עובד.

כבר 3 פגישות איתה ואני רק עולה במשקל!

אתמול הייתי אצלה בפעם השלישית וגיליתי שעליתי עוד קילו.

ושמרתי פלס על האוכל.

בדיוק לפי מה שהיא רשמה לי לאכול

ובכ"ז עוד קילו

בקצב הזה אני מתקרבת למשקל בעל 3 ספרות.

אפילו אמא שלי הזדעזעה

היא אמרה לי, כפרה על הכסף, תאכלי מה שאת רוצה, לפחות ככה את לא עולה במשקל.

באף אחת מהפעמים שרציתי לרדת במשקל בחיים שלי לא עליתי קודם.

ולא, התירוץ של בהתחלה עולים, אני לא קונה אותו

זה אמור לעודד אותי שתוך חודש וחצי הוספתי לעצמי 2 קילו???

רוב החיים שלי הייתי רזה

כן אבא שלי הציק לי כל הזמן עם המשקל

כי אצלו אם לא רואים את העצמות אז זה לא רזה מספיק

גם הוא לא חושב שאחותי רזה מספיק

אבל אמא שלי לא נותנת לו להעיר לה

הקטע עם המשקל זו בעיה שלו

רק מה, הוא טרח להעיר לי במשך כל החיים שלי

בפעם הראשונה שעשיתי דיאטה בחיים שלי זה היה בגיל 11, כי אבא שלי חשב שאני צריכה לרדת במשקל, ובשביל זה הוא שלח אותי לקבוצת תמיכה (עלה לו כסף), והוא בישל לי את כל הארוחות, העיקר שהילדה תיראה שדופה. ומה בסה"כ הייתי צריכה להוריד 5 קילו?

במשך מאות ואלפי שנים אנשים היו אוכלים 3 ארוחות ביום

אני לא מבינה את הקטע של לאכול כל 3 שעות

היום שלי מתחיל ברבע ל-7 בבוקר ומסתיים בסביבות 2 בלילה

זה אומר שאני צריכה לאכול המון במשך הזמן הזה

ובצורה הזו אם אני לא אוכל דיאט אני באמת לא ארזה

ואתם יודעים מה הכי מצחיק, אני לא האמנתי בשיטה הזו מההתחלה

מי שהכיר לי את השיטה הזו היה התולעת (כן אי שם לפני 3-4 שנים)

הוא היה אוכל כל 3 שעות, לא משנה אם הוא רעב, לא רעב, הוא היה אוכל את הסנדביץ' שלו, לא משנה מה (ההורים שלי היו בהלם מזה).

אני לא מסוגלת לאכול כשאני לא רעבה, זה עושה לי בחילה אח"כ.

ולמה השיטה הזו של לאכול טובה, או בעצם למי היא טובה?

היא טובה בעיקר לאנשים שחשים רעב רוב שעות היממה

אז כשאומרים לבן אדם כזה שהוא צריך לאכול כל 3 שעות בערך, זה מסתדר לו טוב מאוד.

מישהו פעם אמר לי שאנשים שמנים חושבים בצורה שונה מאנשים רזים. כדי להוכיח לי את זה הוא שאל אותי מה אני עושה אם אני עצבנית או מדוכאת, ובכן כשקורה מצב כזה התיאבון שלי בורח, אני מסוגלת לא לאכול כלום, או כמעט כלום, הרבה מאוד זמן. הוא אמר לי שאנשים שמנים כשלא טוב להם הם מוצאים נחמה באוכל.

לא שאני לא אוהבת לאכול (אחרת לא הייתי מגיעה למשקל שאני בו היום) אבל אוכל, זה לא משהו בשבילי, אוכל הוא שם בשביל שאני אוכל להתקיים, כי צריך לאכול, לא בשביל הגחמות הפרטיות הקטנות שלי.

ואתם יודעים מה החלק הכי מצחיק.

כל מי שרואה אותי ולא ראה אותי חודשיים שלושה, אומר שרזיתי.

עכשיו מילא אם הייתי עולה במסת שריר (53% מסת שריר, זה מה שיש לי וזה מסתבר לא הרבה במיוחד), אבל זה לא קורה.

אני לא נראית במשקל שלי (וטוב שכך).

נראה לי שאני צריכה להחליט בשביל עצמי

מה לאכול, מתי לאכול וכמה.

כי לא משנה לי כמה הדיאטנית שלי למדה ויודעת, זה לא עובד עלי, חודש וחצי ו-2 קילו יותר הספיקו לי בשביל להבין את זה.

והחלק היותר מצחיק

ברשימת הדברים שאני לא אוהבת לאכול נמצאים: לחם, וכל מה שעשוי מקמח באופן כללי, דברי חלב, ושוקולד...

בפגישה האחרונה עם הדיאטנית היא שאלה אותי איפה נפלתי באוכל. ולא ממש נפלתי, לא אכלתי מעבר, אין לי התקפי רעב בלתי נשלטים או משהו כזה.

אח"כ כשדיברתי עם אמא שלי, שאלתי אותה אם יש מצב שהארוחת שישי שהייתה אצל ההורים שלה לפני שבוע השפיעה, והיא אמרה שאין מצב, ארוחה אחת היא לא מה שמשפיע. מה גם שלא אכלתי שם הרבה, היא אמרה לי שאפילו היא אכלה יותר ממני.

בכל מקרה הדיאטנית אמרה לי שאני צריכה לשתות יותר מים, לא להשתמש בסוכר, ולא לאכול שומנים. והיא אפילו נתנה לי דפים כדי לדרג את עצמי באופן יומיומי על זה.

המשפט הקודם שלה של "אם לא תאכלי דיאט לא תרזי"

התחלף במשפט חדש "אם לא תשתי יותר מים לא תרזי"

וואלה יופי