לא להאמין שהזמן טס!

את הפוסט הראשון שלי כתבתי בתאריך 03/12/2003

מה שאומר שאוטוטו אני 8 שנים כאן

איזו כברת דרך עשיתי מאז שהתחלתי לכתוב פה

האמת שהתחלתי לקרוא בישרא חצי שנה לפחות לפני שהתחלתי לקרוא

עמית המכשף המליץ לי על המקום והייתי קוראת קבועה בבלוג שלו (היום הוא כותב יותר בבלוגים של תפוז)

ומשם גם הגעתי לטליק ומשם לבלוגרים אחרים.

חלק ניכר מהבלוגרים שהיו כשרק התחלתי לכתוב פה עזבו

חלק קטן עדיין פה כותב ופעיל

חלק מהבלוגרים שהפסיקו לכתוב, כל זכר להם נעלם ברגע שהבלוג שלהם נמחק

ואני לא אשכח את הדילמה התמידית שהייתה באותה תקופה, מי זו מרגי? והאם היא אמיתית?

טליק ומרגי אגב, היו הבלוגרים היחידים שהתחלתי לקרוא באמצע, וחזרתי להתחלה כדי לקרוא אותם ממש מההתחלה

כשהתחלתי רק לכתוב את הבלוג, זה לא היה בדיוק ה-דבר לכתוב בלוג

אבל באותה שנה תודות לתוכנית "ארץ נהדרת" המודעות לעולם הבלוגים עלתה

ופתאום לכל אחד היה בלוג

ופתאום כולם דיברו בשפה של הבלוגרים

אני חושבת שבשנים האחרונות יש דעיכה בעקבות פייסבוק

אם כי אני לא רואה את זה כתחליף אמיתי לפלטפורמה הזו.

הבלוג שלי, הוא סוג של יומן אישי שפתוח לעולם, פחות או יותר

הגעתי לפה בגיל 22, וגדלתי והתפתחתי עם המקום הזה והכתיבה בו.

אני שמה לב לזה במיוחד לאחרונה כשהחלטתי לתייג פוסטים ישנים (מלפני עידן התגיות)

ופתאום אני קוראת את עצמי מהתקופה ההיא, ומבינה איזו כברת דרך עשיתי מאז

איך צמחתי וגדלתי והתפתחתי כבן אדם

אני לא חושבת שהייתי שמה לב לדברים האלה אם לא היה המקום הזה לחזור אליו, לקרוא ולהיזכר

אני לא עושה עניין מהבלוג

חלק ניכר מחבריי (אלה שלא הכרתי מפה) לא יודע בכלל שיש לי בלוג

גם לא אף אחד מהמשפחה שלי (לפחות לא ככל הידוע לי)

בשבילי זה כמו בית שני

מקום לכתוב את מחשבותי, רגשותי, מה שעובר עלי

ולקבל פידבק בצורה הכי אובייקטיבית שיש

מקוראים קבועים, מקוראים אקראיים

דיעות של אנשים, נותנות פרספקטיבה אחרת לדברים

פרספקטיבה שאולי לבד לא הייתי רואה

היו לי תקופות שהייתי יותר פעילה

היו תקופות שהייתי פחות פעילה

זה הכל תלוי ביד הכותבת ובמה שיש לי להגיד או לכתוב

בזכות ישרא הכרתי פה אנשים נפלאים שאני בהחלט יכולה לקרוא להם חברים

שאת חלקם פגשתי במציאות וחלקם לא

וללא המקום הנפלא הזה סביר להניח שלא היינו מכירים

ולכן אני אנצל את הבמה הזו להגיד תודה - תודה רבה ליריב חבוט המקים של ישראבלוג

שבלעדיו אף אחד מאתנו לא היה פה במדייה הנפלאה הזו

אני מבין אותך

אהבתי שכתבת שאת לא חושבת שזה צריך לבוא בכוח

אלא בנעימות

וקלות

מילותייך קסומות

ואני לא אמשיך להתחיל איתך

אכבד את רצונך

ואשמח שתתפסי את הסגנון שאת מחפשת

נהיה בקשר בנושא המקצועי

שם יש לנו עניין

לא מעבר"

קיוויתי שבזה זה נגמר... או שלא...

אחר כך הוא המשיך לדבר איתי בצ'ט של הפייסבוק

כל הזמן ניסה לגרום לי לדבר על דברים שבינו לבינה, אני כמובן שהתחמקתי

ובסוף כתב לי

"מאמי, לא מעניין אותי כלום חוץ מאהבה"

אמרתי בסדר, ושאני הולכת לישון וביי

סגרתי את החלון של הפייסבוק

אחר כך קיבלתי ממנו עוד הודעה

"אם הסגנון שלך היה כמו היום בערב באמת זה היה יותר גרוע מנאום של אהוד ברק"

עכשיו ממש התעצבנתי (לא שיש לי מושג מה ברק אמר בכלל)

כתבתי לו הודעה:

"מה לעשות, שלאנשים יש קשיי קליטה, הסבלנות שלי אוזלת בשלב מסויים.
אני לא זוכרת שבחיים שלי הייתי צריכה להגיד למישהו לא כל כך הרבה פעמים והוא בתוקף סירב לקבל את זה
ובכל פעם מחדש שאלת למה
תמשיך הלאה אודי
יש דברים שלא נועדו לקרות

כל צורת ההתנהגות והדיבור שלך מאז שהתחלנו לדבר הייתה לא לעניין בכלל. אני לא יודעת באיזה עולם אתה חי, אבל קח טיפ ממני, אם אתה רוצה מערכת יחסים רצינית, אתה צריך לשנות את כל הגישה שלך, כי היא חונקת מלחיצה ולא נעימה בכלל

נשים לא רוצות שיקראו להן מאמי
הן לא רוצות שילחצו עליהן לדבר בטלפון ו/או להיפגש
הן מעדיפות קודם כל להכיר את הבן אדם
ובשביל זה קיים האינטרנט ושלל התוכנות שניתן לדבר דרכן
לא חייבים להמשיך אם אין כימייה
לא צריך ליצור מערכת יחסים בכוח
ולהגיד שאתה מחפש מערכת יחסים רצינית זה הכי קלישאה שיש
גם אם זה נכון
זה עובד אולי על ילדות בנות 18, לא על נשים מבוגרות יותר

אתה לא יודע לסיים שיחה בצורה לא מעליבה?
מי ישמע זרקתי אותך
בסך הכל דיברנו בצ'ט
לא הייתה לנו מערכת יחסים ענפה שאני צריכה להסביר לך למה כן למה לא
לא הייתה לנו מערכת יחסים בכלל
ואתה יודע מה, זה בכלל לא רלוונטי
מהשיחות המעטות שהיו לנו, פשוט לא עשית לי את זה - נקודה
אני לפחות הייתי כנה מספיק כדי להגיד לך בלי להעליב אותך בדרך

מה אתה חושב שלי אין צרור מילים וציניות שאני יכולה לשפוך פה בקלות?

שיהיו לך חיים יפים"