אפשר לקרוא לה הקשה ביותר שהייתה בחיים שלי, עד כה
כל כך הרבה דברים לא חיוביים במיוחד קרו לי בה
שלחשוב על זה, זה ממש מתסכל
כל כמה שנים יש לי שנה כזו
אבל זו האחרונה בהחלט התעלתה על כולן
זה התחיל שנה לפני, שהורידו אותי בעבודה שלי לשליש משרה
אחרי חצי שנה במצב הזה, חשבון הבנק שלי התחיל לצרוח
מה לעשות שגרים בת"א וצריך לשלם שכר דירה, ארנונה חשמל מים וכלכלה, חלקה הארי של המשכורת הולך על הדברים האלה, לפעמים קצת יותר.
אחרי חצי שנה סיפרתי להורים שלי, והם התחילו לעזור לי כלכלית, יותר נכון לעשות עבורי את הקניות, שזה חלק דיי כבד.
בשלב מסויים הבנתי, שזה שאמרו לי שהשליש משרה הוא זמני, הזמני הפך קבוע
ומעבר לזה משום מה התחילו לחפש אחרי בעבודה, אחד מהמנכ"לים
אם זה היה כשהוא קורא לי בדיוק שאני באה ללכת
או מפיל עלי דברים שלא קשורים לעבודה
או סתם מתזז אותי לשווא
בסוף כמובן הגיע השלב שפיטרו אותי
טוב אחרי שהחברה הצטמצמה ב-50% ונשארו רק 20 עובדים, לא הייתה לי יותר מדיי עבודה לעשות שם.
אז מגיעים לי דמי אבטלה
אבל המצב בשוק התעסוקה כל כך רע שממש קשה למצוא עבודה
ולראייה, אם בפעמיים הקודמות שחיפשתי עבודה היו לי כל שבוע 2-3 ראיונות בשבוע, עכשיו היה לי אחד בחודש, למעט החודש האחרון שהיו קצת יותר. אבל זה ממש כלום ושומדבר לא יוצא מזה.
זה לא קשור למשכורת, זה קשור לרשימה האימתנית של דברים שרוצים שתדע, גם דברים שלא בהכרח קשורים למקצוע. אם פעם הייתה רשימה של 5-6 נושאים/תפקידים, היום זה מתחיל במינימום 10 והשמיים הם הגבול.
גם אף חברה לא ממש ממהרת לגייס, כולן לוקחות את הזמן
אני זוכרת שלפני חצי שנה הייתי בראיון בחברה מסויימת לתפקיד שכולל בעצם שלושה תפקידים שונים, שלאחד מהם לא התאמתי (כי אני לא יודעת תכנות) הם אגב עד היום מחפשים (אני רואה את המודעות שלהם באתרים שאני מחפשת).
וזו רק דוגמא להראות את רמת הדחיפות שבה חברות מחפשות עובדים
כמובן שהיום זה לא רלוונטי בשבילי אפילו להגיש קורות חיים לשם, כשגרתי בת"א כן, עכשיו זה רחוק מדיי.
וחוץ מהעניין התעסוקתי ואי מציאת העבודה, היו העניינים בדירה
למעשה בשנתיים האחרונות שגרתי בדירה היו שלל תקלות שבחיים לא נתקלתי בריבוי כזה של תקלות במקום אחד.
המקרר התקלקל פעמיים, 4 פעמים בעיות בצנרת של השירותים (שהשפיעו כמובן על כל הצנרת של הדירה שלי), בעיות חשמל שונות, הייתה לי דליפת גז בבית כי התנור התקלקל. ואחר כך הגיע גם תנור חדש שאחרי חודשיים שלושה גם התקלקל.
בסוף פשוט רציתי לעוף משם, זה היה יותר מדיי
לגור בתל אביב זה חתיכת מכה כלכלית
היום אם אני ארצה ללכת לגור לבד, בדירה נורמלית (2-3 חדרים) אפשר למצוא דברים כאלה רק מבאר שבע דרומה, או מחיפה צפונה.
כל איזור המרכז והשרון יקר בצורה בלתי מתקבלת על הדעת.
בלימודים,
הסתבר שהקורס שלקחתי היה קורס מיותר בעליל
הוא לא נתן לי שום דבר שהייתי צריכה לתואר (אני מעדיפה ללמוד 6 נ"ז בקורס שקשור למקצוע ולא טעימות מתמטיות)
הפסקתי ללמוד אחרי חודש, 2000 ש"ח שהלכו לפח, האוניברסיטה לא הסכימה לתת לי החזר.
בכלל אני לא מבינה למה המליצו לי על הקורס הזה
הוא לא מפתח חשיבה, הוא לא מלמד שום דבר עד הסוף, זה באמת קורס טעימות של הקורסים במתמטיקה שלומדים לתואר. בשביל מה צריך את זה? אני מעדיפה כבר לעשות את הקורס עצמו מאשר הטעימות האלה שלא נתנו לי שום דבר.
בסימסטר קיץ לא למדתי, ועכשיו סימסטר חדש, מקווה שלפחות הקורס יהיה מעניין (הוא נראה ככה).
המעבר דירה שלי היה השיא בנפילה של השנה הזו
אני חייבת להגיד שבזה הגעתי לתחתית
טליק אמר שלא יכול להיות יותר גרוע מזה
ואני מקווה, שיותר גרוע ממה שחוויתי עד עכשיו לא יהיה
שלושה שבועות אצל ההורים שלי
שהזכירו לי למה עזבתי את הבית מלכתחילה
התמוטטות עצבים (שלא כתבתי עליה) כי הכל היה לי יותר מדיי, הרבה יותר מדיי
היה לי כל כך רע שירדתי 20 קילו
ותאמינו לי שדבר כזה לא קרה לי מאז האמ"ן נעלם לי מהחיים לפני 8 שנים בערך
מעטים הדברים שמכאיבים לי בפנים כל כך שגורמים לגוף שלי להשתגע ולהשיל כמויות כאלה של משקל
לא שזה רע כן, אבל זו לא הדרך
היחידת דיור
שיצאה לי הנשמה עד שיכולתי לעבור לפה
וגם כשעברתי, עד שסודר החשמל
ועדיין יש פה דברים שדורשים תיקון.
רק שהקבלן שבנה את היחידת דיור והבטיח להורים שלי לבוא לסדר, מסנן את ההורים שלי כבר 3 שבועות ולא בא לתקן את הדברים שדורשים תיקון. הוא גם השאיר המון פסולת בנייה ליד הבית שלנו ולא פינה את זה וההורים שלי קיבלו אזהרה מהמושב לגבי זה.
נכון שהיחידת דיור בנוייה ברמה גבוהה, והוא באמת עשה עבודה נהדרת, אבל למה לקלקל את הסוף?
נורא קשה לי להתמודד עם המשפחה שלי
עכשיו כשיש לי את הפינה שלי זה שונה
כי יש לי את הספייס שלי, אני תמיד יכולה לבוא לפה
אבל אין לי מקרר, מה שאומר שאני חייבת ללכת לבית של ההורים שלי אם אני רוצה לאכול משהו או להכין לי קפה
בזכות סבא שלי (אבא של אמא) יש לי פה מזגן
אבא שלי הוא בן אדם בלתי נסבל, והוא לא מודע לזה
יש לו תפיסת עולם כל כך צרה שזה משגע
והוא תמיד רואה רק את השלילי
בחיים שלי לא שמעתי ממנו מילה חיובית
כל המשפחה מתרחקת ממנו כמה שאפשר
הוא תמיד מוצא משהו לא טוב להגיד לך
ותמיד ימצא מה עשית לא בסדר
לא נעים להיות בחברתו של בן אדם כזה
אחי, יש לו מצבים משתנים
לפעמים הוא מתנהג בצורה אגואיסטית, כאילו הכל מגיע לו
ולפעמים, כשהוא צריך משהו, הוא יודע להיות גם נחמד
הוא מסוגל להעיר לכולם על משהו שמפריע לו
אבל למשל שהוא מוציא אוכל מהמקרר הוא משאיר הכל על השולחן, גם את הכלים ופשוט נעלם משם
מה, קשה לו להחזיר את מה שהוא הוציא חזרה למקרר? גמדים אמורים לעשות את זה בשבילו?
אחותי הקטנה
היא זו שלא נוקפת אצבע בבית בכלל
היא לא שוטפת כלים
תמיד יש לה תלונות על כל דבר
פעם בכמה זמן אם היא לא עייפה מדיי, היא שוטפת את הבית (פעם בכמה חודשים)
וחוץ מזה היא מקבלת כמעט כל מה שהיא רוצה
אין לה כבוד לציוד של אחרים, זה לא שהיא הורסת בכוונה, אלא פשוט לא שומרת על דברים כמו שצריך
אם זה לא שלה, זה לא ממש חשוב
זה יכול לשגע אותי
ואמא שלי
אמא שלי היא תופעת טבע
מצד אחד היא חופרת על דברים
ולפעמים היא שוכחת דברים שאמרתי לה כבר
משגע אותי למשל שאני צריכה להסביר לה משהו פשוט יותר מ3 פעמים
משגע אותי שהיא הולכת לכל מיני ידעונים ושואלת עלי ואומרת להם פרטים אישיים עלי (שזה מעצבן ברמות שאני לא יכולה להסביר אפילו)
מצד שני כל פרוייקט יחידת הדיור, היה רעיון שלה, כמובן שהיא שאלה מתקשרת לפני כן
אבל אמא שלי הייתה המוציא לפועל של כל הדבר הזה
ומצד שני היא אחד האנשים הכי לא תומכים שבעולם
היא מאמינה לידעונים האלה בעיניים עצומות, ואם היא רוצה היא גם תשים רגליים וידיים בדרך כך שדברים יצאו כמו שהידעונים אמרו לה.
מתחילת השנה, לא השתפר, אבל המצב לא נעשה יותר גרוע
התחלתי לעשות בייביסיטר על שני ילדים מקסימים
לא ידעתי כמה זה קשה לשמור על ילדים בצהריים כשכל אחד רוצה תשומת לב רק בשבילו
זה לא הרבה שעות, אבל זה משהו, דמי כיס אמא שלי קוראת לזה
אוטוטו מתחיל הסימסטר ואני חייבת להתקין את המחשב שלי מחדש
יש בו כמה תקלות, ובכלל כבר שלוש וחצי שנים לא התקנתי אותו מחדש
מגיע לו קצת צומי, את הדיסקים הקשיחים (בני העשר שנים) אני אחליף באחד חדש (כבר חצי שנה שוכב אצלי בארון)
ונראה אם התקלות חומרה יישארו גם אחרי ההתקנה מחדש
כל עוד לא צריך להחליף מעבד הכל זול יחסית.
אולי אני צריכה לעשות כמה פוסטים על מחשבים, יש דברים שנראים לאנשים רגילים כל כך מסובכים שהם בעצם לא
אני גם צריכה לקנות עוד דברים לבית
בעיקר מדפים
שיגע אותי אבא שלי שחשב שכל הציוד שלי, יכול להיכנס לארון בגדים ולארונות מטבח. כי הוא לא רוצה שאני אתלה מדפים על הקירות.
איזה טימטום זה? בבית קטן, הכל עובד עם מדפים וארונות שנתלים על הקירות, כדי לחסוך מקום על הרצפה.
אז הוא מתעצבן מזה שיש לי עדיין דברים ארוזים, אמרתי לו שיהיה לי מקום לשים אותם, הם יסודרו. אני לא אכניס דברים למקום שהם לא שייכים אליו רק בגלל שהוא רוצה.
והיום למצוא דברים זה לא כל כך פשוט
קודם כל, מייצרים דברים בפורמט מסויים, והכל נעשה כל כך יקר
מי שחושב שאיקאה יקרה, שיתעורר, זה המקום הכי זול לקנות בו דברים לבית, והוא שם בכיס הקטן את הום סנטר ואייס.
אני צריכה שתהיה לי סביבה לימודית נאותה
אני צריכה שהמערכת תהיה מחוברת לחשמל כי לוקח לי שעות להירדם בלי מוזיקה (הרעש של הצרצרים... ייקח לי זמן להתרגל לזה).
ברגע שכל הדברים שפה על הרצפה יהיו מסודרים יהיה פה הרבה יותר נעים.
ואה כן המכונת כביסה שלי, שעוד לא נמצאת במקומה.
אני לא אוהבת שאמא שלי עושה לי כביסה.
ואמא שלי משלמת לי על כל מיני דברים
כמו הצבע לשיער למשל, ובשבוע שעבר הסתפרתי והיא שלמה על זה
וכל מיני דברים שאני מבקשת ממנה לקנות בשבילי, כי אני לא יוצאת מהמושב כל כך הרבה
גם עכשיו שדיברנו על לקנות מדפים היא אמרה לי שנעשה חצי חצי (כי באיקאה אי אפשר לעשות תשלומים - החסרון הכי גדול שלהם).
אחד הדברים שדיי מפריעים לי, זה שחברים שלי היום אני בקשר איתם רק בעולם הוירטואלי
זה ככה בשנתיים האחרונות, שאנשים נמצאים רק שם, וכדי לפגוש אותם צריך לעשות סלאלומים באוויר, ולי דיי נמאס לעשות את זה.
פה במושב, הכל מוחשי, רוצים להיפגש עם מישהו נוסעים ומבקרים. רוצים לדבר, מתקשרים.
ולא רק מדברים במסנג'ר ושולחים SMS-ים.
אני מבינה את ההבדל הגדול בצורת החיים רק אחרי שאני פה
העיר, צורת החיים כל כך קרה
אני לעצמי וזהו
ופה, זה שונה לגמרי.
אפילו בלשכת התעסוקה כשאני באה לחתום אבטלה, אחד העובדים שם זוכר את השם שלי. ובכל פעם שאני באה אומר לי בוקר טוב הדר!
תחשבו כמה מאות ואולי אלפי אנשים שעוברים שם ביום והוא זוכר את השם שלי.
גם אנשים פה מחייכים, שזה משהו שלא ראיתי הרבה בעיר
בעיר אנשים בעיר ממהרים ממקום למקום, תוך כדי שהם מדברים בטלפון או חושבים על הפגישה הבאה או לאן הם צריכים להגיע ואיך הם עושים את זה.
גם אני הייתי ככה.
אני חושבת שאני אקח את כל עניין העבודה של האמ"ן כסוג של פרוייקט
זה גם יעסיק אותי, וגם כמו שמישהו כתב לי בפוסט הקודם, יכול לתרום לי מבחינה מקצועית, אז מה אם זה יהיה בהתנדבות. אפילו אפשר יהיה לציין את זה בקורות חיים אם זה באמת ישיא תוצאות.
אגב, האמ"ן, כשהכרתי אותו, הוא היה אחד האנשים הכי מסודרים ומאורגנים שהכרתי. הוא ידע לנהל טוב, הוא דחף את עצמו ואת הסובבים סביבו קדימה. היפראקטיבי ועצבני משהו (אם כי היום הוא לוקח כדורים נגד עצבנות).
היום הוא שונה לגמרי, מפוזר, לא מאורגן, לא בפוקוס על שום דבר.
יש לו עסק עצמאי, ובעסק עצמאי שאתה מפוזר לא מאוגן ולא מסודר, דברים לא עובדים כמו שצריך.
ברור לי שגם היחסים שלו עם אשתו משפיעים על העסק שלו
אבל אני ממש לא הולכת לעסוק ביחסים שלו עם אשתו, למרות שאני חושבת שזה לא בסדר ומשהו שם איך לומר לא הכי תקין שבעולם, זו בעיה שלו ושלו בלבד
הבוסית הקודמת שלי, הייתה קוראת לי בולדוזר, כי כשהייתי מקבלת פרוייקט, הייתי דוחפת אותו קדימה ומנצחת על כל הגורמים ששותפים לדבר, מנהלים, ספקים, חברות שעבדנו מולן, הכל היה מתקתק עד סוף הפרוייקט.
זו בעצם הכוונה שלי לעשות פה, פרוייקט, שקצת יסיח את דעתי, וגם יתרום לאמ"ן מבחינה תעסוקתית
אני לא חושבת שהוא מודע למצב שלו, לחוסר ארגון שלו
הוא כל הזמן אומר לי שהוא עסוק מעל הראש ואין לו זמן לנשום וגם שהוא לא מספיק דברים
זה תכנון זמן לקוי
זה כמו העניין עם האתר שלו, שאני הולכת לקדם, שמעתי על זה לפני 3 חודשים, ומאז לא זז שומדבר.
ואתר של עסק זה הפנים של העסק, בלי פנים אתה סתם עוד מישהו.
יום כיפור נגמר
האמת, עבר לי מהר
יום רביעי ערב סוכות
ההורים שלי רוצים לבנות סוכה
לא ממש ברור לי למה, אנחנו כבר לא ילדים קטנים
וחוץ מזה אפשר להפוך את המרפסת לסוכה ולא לבנות אחת אמיתית
גם ככה לא ממש נשב שם (כבר קריר פה בערבים)
יש ריח של סתיו באוויר
חודש של חגים, ואחר כך, אחר כך אני לא יודעת מה יהיה
נקווה לטוב
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
