ושוב המציאות שונה ממה שאני חושבת
לא זה לא עוד פוסט על סבא שלי
שלומו טוב, משתפר מיום ליום
(תודה ששאלתם)
לא שזה משנה את העובדה העצובה שיש לו סרטן
ושרופאים לפי הפרוטוקול במדינה הדפוקה שלנו לא מציעים מזור לאנשים בגילו
כך המדינה כנראה מחסלת זקנים וניצולי שואה, במקרה של סבא שלי זה 2 במחיר 1
אבל עוד חזון למועד, נראה מה יהיה כשהם באמת יגיעו לאונקולוג
הפעם התכוונתי לכתוב על הלימודים שלי שכמו שאתם יודעים עוד לפני כל הבלאגן עם סבא שלי דחיתי את הלימודים שנרשמתי אליהם בסימסטר הזה
הרגיש לי מעיק וחנוק ולא נכון בשבילי, לא עכשיו הלימודים האלה
ואמרתי לעצמי שיהיה לי פסק זמן ובעצם זמן לחשוב מה אני רוצה בכלל
(כן אני יודעת שכל זה מתגמד לעומת המצב של סבא שלי, אבל אני לא יכולה לכתוב ולהעסיק את הראש שלי כל הזמן בזה [למרות שרוב הזמן הראש שלי כן עסוק בזה] וכמה שזה עצוב לי ואפילו ממש ממש מדכא)
ואז קיבלתי מייל מהאוניברסיטה שאומר שהנה התחילה ההרשמה לסימסטר חורף ואני צריכה לסדר את ענייני עם הקורס הנ"ל
ועוד לא עבר אפילו חודש מאז שדחיתי את הקורס לא כל שכן היה לי זמן לחשוב מה אני רוצה בכלל
כך שבין עבודה לסבא שלי לעוד מיליון מחשבות שרצות לי בראש ניסיתי לחשוב על הלימודים שלי והגעתי לכמה מסקנות:
1. אין לי מושג מה באמת אני רוצה ללמוד - תמיד רציתי ללמוד מדעי המחשב או הנדסת תוכנה. אבל היום ממרומי גלי (אוטוטו 33) לא בטוח בכלל שזה מה שאני צריכה לעשות.
2. קשה לי לתאר את עצמי לומדת משהו שלא מעניין אותי רק למטרה של להחזיק בתואר אקדמי
3. בתחום שבו אני עוסקת היום אין תואר אקדמי ואני גם לא חייבת להחזיק באחד כזה
4. התחום שבו אני עוסקת גוסס (עקב חדירת מחשוב הענן ויציאה של טכנולוגיות לעננים) וצריך לפתוח דלת למקום אחר
5. אני אוהבת את מה שאני עושה בעבודה, זה מעניין אותי ונותן לי הרבה סיפוק
בקיצור יש פה מעגל קסמים קטן שאני לא מבינה איך לכל הרוחות אני יוצאת ממנו
זה שאני רוצה ללמוד מדעי המחשב, זה טוב ויפה.
נגיד ועכשיו היה לי זמן ומוטיבציה, והייתי בונה לי תוכנית לסיים את התואר הזה תוך 5 שנים
זה אומר שהייתי מסיימת את התואר בסביבות גיל 38-40
עכשיו מי לכל הרוחות ייקח בן אדם בגיל הזה שרק עכשיו סיים תואר במדעי המחשב לעבודה שבה יש לו אפס ידע ובה הוא צריך להתחיל מאפס
במיוחד שיש כל כך הרבה צעירים מוכשרים בני 20 וקצת שרק עכשיו סיימו את התואר הנכסף במדמ"ח ואפשר לקחת אותם?
שלא לדבר שגם ככה השוק קובר אנשים בני 40 וכל בני ה40 שאני מכירה נמצאים בחרדה קיומית מעצם המחשבה של לאבד את מקור הפרנסה שלהם
רק בישראל? אני מאוד מקווה אין לי מושג מה הולך בנושא הזה בחו"ל.
כך שזה יפה שאני רוצה ללמוד מדעי המחשב שזה תואר פרקטי לכל הדיעות, רק שבגילי זה אפעס, לא הכי פרקטי בעולם.
חברה של אחי עשתה תואר במדעי המדינה וממשל, ועכשיו היא חושבת ברצינות על תואר שני
לא התואר הזה נותן לה בדיוק הרבה כלום ושומדבר, רק תעודה על הקיר
אבל עדיין, יש לה תואר אקדמי (מאת"א)
ולא היא ממש לא טיפשה, היא התחילה ללמוד במקור הנדסה בטכניון והחליטה שזה לא שווה את זה
אחי עושה עכשיו תואר במדעי המדינה ויחסים בינלאומיים וקרימינולוגיה, שוב התואר הזה לא נותן לו כלום חוץ מתעודה
אבל היי, הוא עוד שנה מסיים את התואר, ואני רק בחיתולים שלו
במקרה של שניהם במקומות עבודה שלהם תואר מקנה אופציות קידום
אבל טכנית אלה תארים שלא נותנים להם כלום ולא מבטיחים להם כלום
אני יכולה לעשות תואר במדעי הכלום
תסלחו לי אבל ככה אני קוראת לכל תואר אקדמי שלא נותן מקצוע אמיתי ביד
אם נגיד עכשיו הייתי יכולה לבחור, סביר להניח שהייתי הולכת ללמוד היסטוריה (באו"פ) ואין שם שום לימודי מתמטיקה
או אם הייתי יכולה לעזוב הכל וללמוד באוניברסיטה רגילה אז ארכיאולוגיה
אבל שוב זה לא נותן לי שומדבר מלבד תעודה
וכמובן חדוות הלמידה והידע של משהו שבאמת אוהבים ללמוד ולומדים בשביל הכייף ולא בשביל משהו אחר
כן כמובן שאני שואלת את עצמי את שאלת ה"למה לא?"
הראש שלי עובד במחשבה שתואר צריך להיות פרקטי, שייתן לי משהו חוץ מהתעודה, שיקדם אותי
אולי אני באמת צריכה לצאת מצורת החשיבה הזאת
בזמנו חשבתי ללמוד תואר בניהול, או תואר כפול בניהול וכלכלה
אבל השיעורים היו כל כך משעממים (עשיתי רק 2 קורסים)
זה קשה ללמוד משהו שלא מעניין רק בשביל שתהיה תעודה בסוף
לא שזה היה קשה, פשוט משעמם
ובשלב מסויים לא הבנתי מה זה ייתן לי לכל הרוחות
כששוטטתי השבוע באתר של האו"פ גיליתי את התואר מדעי המחשב מערכות ויישומים שצריך לקחת אותו עם תואר אחר (כתואר דו חוגי אי אפשר לקחת אותו לבד) ההבדל הוא שלוקחים אותו יחד עם חוג במדעי החברה ואז לא צריך לעשות את כל הקורסים הקשים במתמטיקה של מדעים מדוייקים, אלא את הקורסים במתמטיקה של מדעי החברה (שזה תסלחו לי לעג לרש לעומת הקורסים במתמטיקה של מדעים מדוייקים).
זה בהחלט הופך את כל העסק של התואר במדמ"ח ליותר קל. וכן המליצו לי עליו בעבר בדיוק מהסיבות האלה.
אכן החלק הכי קשה בתואר במדעי המחשב זה הקורסים במתמטיקה, לא שקשה לי עם המתמטיקה
מה שקשה לי בעיקר זה הדחיסות של החומר, צריך ללמוד לבד המון חומר שבחיים לא הכרתי, בזמן מאוד קצר.
תוסיפו לזה חוסר מוטיבציה ללמוד וקיבלתם מצב לא נחמד בכלל
אז אפשר לקחת עם מדעי המחשב מערכות ויישומים גם חוג בניהול (רק שהקורסים בניהול רחוקים מלעניין אותי) ואפשר גם לקחת היסטוריה (ואז אני אתקל לנצח בשאלה למה לכל הרוחות למדתי היסטוריה ולא משהו פרקטי אחר)
מעניין אותי החומר של מדעי המחשב, אני לא יכולה להכחיש את זה
אבל יש לי בעיה רצינית של מוטיבציה אני פשוט לא מוצאת אותה
וללכת ללמוד חומר קשה כזה ללא מוטיבציה זה רחוק מלהיות חיובי.
בכל מקרה אני במבוי סתום, לא יודעת מה אני רוצה או מה להחליט
בסוף אני עוד אדחה את הלימודים בעוד שנה (אם יתאפשר לי)
כי אני ממש לא יודעת מה בדיוק אני רוצה מעצמי
והאם בכלל כדאי לי להישאר בתחום הזה
למרות שנורא קשה לי לראות את עצמי עושה משהו אחר
בכל זאת אני בתחום בערך מגיל 18 (כמובן שהתקדמתי מאז)
זה לא שאין דברים אחרים שאני אוהבת לעשות, פשוט שודבר מהם לא פרקטי
זה פשוט מסתכל העניין הזה
הלוואי ויכולתי פשוט להגיד לעצמי שאני אלמד תואר במדעי הכלום וזהו
סתם ללמוד בשביל שתהיה לי התעודה הזאת אחרי כמה שנים
היום שלכל מקצוע פשוט דורשים תואר אקדמי במשהו זה הפך להיות מנדטורי
אחותי הקטנה (23) עובדת בחברה גדולה של עו"ד, ושם כל הבנות לומדות לתואר אקדמי במשהו אפילו שהן רק מזכירות או פקידות
לכל אחת יש כיוון אפילו שהן רוצות להישאר באותה חברה (תנאים ממש ממש טובים)
וגם שם הן עושות תואר במדעי הכלום, לא משהו שייתן להן משהו פרקטי אבל כן תהיה תעודה בסוף
בחיי שמתסכל אותי הקטע הזה
אני עדיין לא יודעת מה אני רוצה
זו בדיוק הבעיה, ועד שאני לא אקבל החלטה אני לא אוכל לזוז עם הלימודים שלי
מה שגורם לי שוב להרגיש תקועה במקום
אוף!
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
