|
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | 31 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 7/2007
אין כותרת
לאבא שלי יש היום יומהולדת
לא הגעתי לארוחה שאמא שלי תיכננה
אחי היה אמור לקחת אותי
אבל במקום לשאול אותי משהו בסגנון
קיבלתי ממנו שטיפת מוח, למה אני לא באה, למה אני לא מתחשבת, למה אני לא משתדלת וכו' וכו'.
אחי בן 22, הוא חושב שמה שהוא חושב זה הכי נכון ושהוא תמיד צודק
כל השיחות שיש לי איתו, הן שיחות של ביקורת עלי
הכל אני עושה לא בסדר
תמיד אני לא בסדר
הוא אמר לי היום שאני לא מתקשרת אליו
ושהוא זה שתמיד מתקשר
אחרי שסיימנו את השיחה הבנתי למה בעצם
למה שאני ארצה לדבר עם מישהו שכל שיחה שלי איתו הוא יורד עלי?
אם זה על העבודה שלי, אם זה על המשקל שלי, אם זה על איך שאני חיה את החיים שלי
על כל דבר יש לו מה להגיד
אפילו כשהייתי מאושפזת בבי"ח לפני חודש בערך הוא ישב לידי והעביר עלי ביקורת, ואמר לי כמה שאני לא בסדר שאני עושה XYZ
זה היה כל כך מעצבן
אז היום במקום שהוא ייקח אותי להורים, הוא העביר עלי ביקורת
עיצבן אותי, ובסוף לא נסעתי
אמרתי לו שגם ככה אני לא רוצה לראות אנשים ואני רוצה להיות לבד
ושיעזוב אותי בשקט
כי בכל שיחה הוא אומר לי שהוא לא יעביר עלי ביקורת
אבל זה מה שהוא עושה בכל שיחה
אני לא נמצאת היום במצב שאני יכולה לספוג ביקורת נוקבת על כל צעד ושעל שלי
זה לא עוזר וזה לא תורם בכלום לרדת עלי
המצב גם ככה לא משהו
אמא שלי תמיד אומרת לי שאבא שלי ואחי לא מעריכים דברים שאני עושה בבית
אחי במיוחד לא, כי לפעמים אני מגיעה אליהם כדי לסדר את המחשב (אחרי שאחי החריב אותו)
או לסדר להם כל מיני דברים שהם לא מצליחים (יש לי חוש טכני)
או סתם דברים קטנים כמו מתנות ליומהולדת שאני נותנת (הכי שוות שאפשר לקבל)
ושכשיש לי אני תמיד נותנת
אתמול בערב הייתי במפגש אצל חברים
אנשים שאני מכירה האמת דרך האינטרנט (משחק רשת משותף)
והחליטו שאני חייבת לבוא
את לא מביאה כלום, תביאי רק את עצמך, אנחנו נדאג שייקחו אותך ויחזירו אותך הבייתה
שאני אגיד לא?
היה לי ממש כייף, סוף סוף הכרתי את האנשים מאחורי השמות
זה היה פשוט כייף טהור
שהרגשתי כאילו אני מכירה את האנשים האלה כבר
רק שלא נפגשנו עד אז
כמו מין משפחה כזו
(וזה היה במקום הטיול לטבריה שבוטל)
| |
להגיד ביזיון
זה בעיקר על התאגיד
שרק היום (כן היום ה-18 ביולי) הגיעו הטפסים של הפיצויים שלי לחברה של הביטוח מנהלים
שייקח עוד 30 יום עד שאני אקבל את הכסף מהם
(ואה, כן אני לא עובדת חודשיים בערך).
ביזיון זה שהתאגיד לא החתימו אותי על הטפסים ביום שעזבתי שם
בטענה עלובה שהמנהלים לא יודעים
ובסוף חתמתי על הטפסים האלה 3 שבועות אח"כ
מאז עבר עוד חודש וחצי ועוד לא קיבלתי את הכסף שמגיע לי
ביזיון זה הסכום שאני מקבלת אחרי 3 שנים
שאני לא הבנתי איך בדיוק הם הגיעו אליו
אבל מסתבר שאני משלמת מסים על כסף שכבר שילמתי עליו מיסים
ביזיון זה הראיון עבודה שהיה לי היום שלא התקיים
כי הגעתי 10 דקות לפני הזמן
אמרו לי לחכות כמה דקות
כמה דקות שהפכו ל-40 דקות
ואז הלכתי
כי אני חושבת שזה הכי לא מכובד שבעולם לתת למישהו לחכות כ"כ הרבה זמן
וזה ממש לא משנה לאיזו עבודה ובאיזו חברה
| |
 מרגישה שריק לי
אני הולכת לישון מאוחר
וקמה עוד יותר מאוחר
אין לי שום סיבה לקום מוקדם בבוקר
התאגיד עוד לא שילם לי את הפיצויים
עוד מעט נגמרים לי ימי החסד של הדמי אבטלה
מתחת לגיל 28 אני מקבלת רק 67 ימי אבטלה ורק 40% מהמשכורת שלי
שזה לא הרבה במיוחד כשחושבים על זה
ועוד לא מצאתי עבודה
ואני כנראה אצטרך לעבוד במשהו סתם
כי בלי כסף אני ממש לא רואה איך אני אשלם שכ"ד וחשבונות
ואין לי מושג איך מחפשים עבודה סתם
עבודה שלא ממש אוהבים
עבודה שמראש נועדה להיות זמנית
אין לי אפילו קצה של חוט מה אני עומדת לעשות
לחזור לבית של ההורים שלי לא בא בחשבון
הם גרים במושב שאף אחד לא מכיר
ואין שם תחבורה ציבורית
ובטח שלא עבודות מזדמנות
ואיך דודה שלי אמרה
"עדיף לך לישון על ספסל מאשר לחזור לשם"
טוב זה קצת מוקצן, אבל באמת אין לי מה לחפש שם
זה יקבור אותי יותר
מאז הצעקות שחטפתי מאמא שלי
כן אנחנו מדברות
אבל אני ממש לא מתכוונת לשכוח או לסלוח לה על מה שהיא אמרה לי
אבא שלי החליט שהם כן ישלמו לי את השכ"ד ושאני אחזיר להם שאני אוכל
מפליא, שאבא שלי שלפני 3 שנים בקושי הסתדרנו היום אנחנו מסתדרים יותר טוב
ואמא שלי בגלל מה שהיא אמרה אני שומרת לעצמי את הזכות לרדת עליה אם היא מעצבנת אותי
חוץ מזה המצב רוח שלי נמצא ברצפה
הוא נע בין בסדר לרע מאוד
לא בא לי לצאת
לא בא לי לראות אנשים
לא בא לי כלום
לצאת מהבית הפך להיות מעיק עבורי
לקום בבוקר, בכלל אין על מה לדבר
אין לי שום סיבה לקום בבוקר
אני קמה מתישהו כי צריך
ואם אין לי ראיונות את רוב היום אני מעבירה בשינה
בת דודה שלי התחתנה לא מזמן, חתונה אזרחית
היא עושה ארוחה חגיגית למשפחה באיזו מסעדה צמחונית בירושלים
צריכה לנסוע לשם, לא יודעת אם בא לי
חברים שלי הזמינו אותי לנסוע איתם בסופ"ש הקרוב לכינרת
ואני לא בן אדם ידידותי במיוחד, דווקא דיי אנטיפתית לאחרונה (המצב רוח עושה את שלו)
ולא בא לי להיות בחברה של אנשים אם אני לא ממש חייבת
מה גם שאני לא ממש יכולה להרשות לעצמי כלכלית את הנסיעה לשם
(אבל הם החליטו שהם לוקחים אותי וגם משלמים לי על הכל)
עדיין אני לא ממש רוצה לנסוע
אין לי מצב רוח
אני לא חושבת שהרגשתי ככה כל כך רע מאז שהייתי בתיכון
היו לי תקופות רעות בשנים האחרונות
אבל לא ככה
לא שהרגשתי שכל העולם סביבי נופל לאט לאט ואני לא יכולה לעשות שום דבר בקשר לזה
אנשים אומרים לי להינות מהמובטלות, שאני דואגת איך אני אשלם שכ"ד וחשבונות
זו לא מובטלות מבחירה, זו מובטלות מכפייה וזה אחרת
לא טוב לי עם זה
ואני מרגישה שריק לי
ריק לי כי אני מרגישה הכי לבד שבעולם
ואני מרגישה מין חוסר אונים כזה
שאני לא מצליחה להתמודד איתו
ולא משנה כמה ראיונות עבודה עברתי
ואיך זה שבאופן מפתיע רוב התפקידים השווים פתאום הוקפאו
פשוט שום דבר לא הולך לי
אני מרגישה כל כך תקועה במקום
וכל שניה כל מה שבניתי בשנים האחרונות הולך לקרוס
עצוב לי
לבד לי
אני לא זוכרת מתי הרגשתי כל כך בודדה
תמיד היה שם מישהו
ואני מרגישה ריקנות ששום דבר לא ממלא אותה
אין לי שום סיבה לקום בבוקר
כי באמת אין לי בשביל מה
| |
לדף הבא
דפים:
|  כינוי:
בת: 43 |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
