ידיד שלי, זה שאני לומדת איתו את הקורס קיץ

עד עכשיו אני לא מבינה למה הוא רצה ללמוד איתי את הקורס קיץ הזה

רוב הזמן הוא עסוק בלקטר על כמה נורא זה שאנחנו עושים קורס קיץ

וגם מקטר על המנחה שלנו שהוא באמת ממש ממש משעמם!

בשיעור האחרון אפילו הייתה מישהי שלמדה איתי חדו"א ושאלה אותנו מה אנחנו חושבים על המנחה הזה

ושהיא חושבת שאם אנחנו משלמים על הנחיה מוגברת אנחנו צריכים לקבל לפחות מישהו שמלמד

ולא מישהו שמניח שאנחנו יודעים את החומר או קוראים אותו לפני השיעור

השיעורי זום (ככה קוראים היום לשיעורים שמועברים אונליין ואח"כ מוקלטים ונפתחים לכל הסטודנטים)

אותם מעבירה רכזת הקורס, והיא מלמדת ממש מעולה, היינו עוברים אליה אבל השיעורים שלה בבוקר

הצעתי לו שנעבור למנחה אחרת שמלמדת באליאנס, אבל הוא לא מוכן לחשוב אפילו על ללמוד שם

נכון שבאוניברסיטה עצמה הרבה יותר נוח ללמוד, אבל אנחנו מפסידים מזה כי המנחה לא מלמד וזה מבאס לבד כשצריך ללמוד את כל החומר לבד

בכל מקרה, קבענו לשבת ללמוד יחד

לקבוע איתו זה אחד הדברים הקשים, כי כפי שאמרתי הוא מקטר ומתחמק מללמוד

לכן אני לא מבינה למה הוא רצה בכלל לקחת את הקורס קיץ הזה

וכל יום שקבענו באמצע השבוע הוא התחמק

אז קבענו שנשב 3-4 שעות בשישי

היום סתם התקשרתי אליו בצהריים

אומר לי שהוא עסוק ושהוא לא יכול לדבר אבל שאני אקבל ביטול על מחר

מודה, זה קצת עיצבן אותי שהוא מבטל

ואז שאלתי אותו למה

והוא אמר לי שאחיינית שלו, נפטרה

הייתי בשוק

וכמובן הבעתי את תנחומי

והוא אמר שהוא חייב לנתק ומאז לא שמעתי ממנו

הוא לא כל כך קרוב למשפחה שלו (יותר קשר טלפוני מפגישות וביקורים)

אבל תמיד שקורה משהו שם זה ממש מטלטל אותו

אבל ביננו הוא היה יכול להגיד את הדברים אחרת

כי בהתחלה הוא גרם לי לחשוב שהוא מבטל את המפגש שלנו סתם

ואם לא הייתי שואלת למה, יש מצב שהוא בכלל לא היה אומר לי

אני לא בן אדם לא רגיש שאני לא מבינה מה זה כשמישהו נפטר על אחת כמה וכמה מישהו מהמשפחה שזה הרבה יותר רגיש

פשוט ממש הפריע לי שהוא אמר את זה בצורה שהוא אמר

למה לא להגיד דברים ישירות?

מקווה שזה לא יכניס אותו לסחרור גדול מדיי

גם ככה מרגיש לי שהקורס קיץ הזה (למרות שהוא לא קשה) גדול עליו

אני גם מקווה שהכל בסדר איתו, זה לא קל

אחיינית שלו בחורה צעירה (בערך בגילי) נפטרה מדום לב

כששום דבר מסביב לא הצביע או הראה שדבר כזה עלול לקרות (מדובר בבחורה בריאה וכו')

הוא אמר לי ככה זה בחיים, קורים דברים שאנחנו לא מתכננים אותם

היום קיבלתי את לוח המבחנים שלי של סימסטר קיץ

(האמת שזה הלוח מבחנים היחיד שיודעים אותו מראש, אבל היום קיבלתי הודעה שנפתחה ההרשמה למבחנים)

בכל אופן מסתבר שבאו"פ חושבים שזה הגיוני לקבוע תאריך למבחן ב22.9

כאשר השיעור האחרון שלנו בקורס מתקיים ב-20.9

מה שמשאיר יום שלם ללמוד למבחן (אף אחד לא לומד ביום של המבחן עצמו)

שזה במילים אחרות, ממש לא מספיק

ואני לא עושה קורס קליל עיוני של ניהול אלא קורס של מדעי המחשב

(האמת גם לקורס עיוני של ניהול צריך לפחות 3 ימים מלאים של חזרה על החומר וכו')

אז נכון יש מועד נוסף שקוראים לו מועד ב', אבל הוא יכול להיות מועד א' שלי אם אני ניגשת אליו בפעם הראשונה

אממה, המועד הנוסף הזה הוא ב17.11 כמעט חודשיים!!! אחרי שסיימתי את הקורס

מה שאומר שצריך יהיה ללמוד את כל החומר הזה מחדש

מה גם שסימסטר חורף שבו אני לומדת (2 קורסים), מתחיל ב30.10

אני פשוט לא מבינה את ההיגיון הזה

אי אפשר היה לסדר שיהיה לפחות שבוע בין השיעור האחרון למועד הראשון של המבחן?

ככה שאפשר היה להתכונן לדבר הזה אחרי שבוודאות סיימנו את כל חומר הלימוד?

עזבו את זה שבלי שום קשר לזה, הבחור שלומד איתי בסימסטר קיץ נשלח מהעבודה באמצע החיים לחו"ל

והוא יחזור יום לפני השיעור האחרון, למזלו הוא יפסיד 2 שיעורים בלבד, אבל עדיין

אצלו בכלל אין מצב לגשת למבחן בתאריך הראשון גם אם הוא היה רוצה

אני יודעת שכל החגים נופלים באוקטובר

אבל הלוח מבחנים הזה פשוט בלתי הגיוני בעליל

סוג של פוסט פריקה

נמאס לי מזה שיש אנשים שלא שמים את הדברים החשובים באמת בסדר העדיפויות שלהם

נמאס לי מזה שיש אנשים שבורחים מאחריות לדברים שלהם שהם עושים או שהם צריכים לעשות

נמאס לי שיש אנשים שצריכים לעשות משהו (וזה יכול להיות כל דבר) בשביל עצמם, והם ממציאים כל הזמן תירוצים למה הם לא יכולים לעשות את זה

נמאס לי מזה שיש אנשים שכל הזמן מקטרים על החיים שלהם כמה חרא להם וכמה הם קשים ולא עושים שומדבר כדי לשנות את זה

נמאס לי מזה שאנשים אפילו לא מתאמצים להשיג דבר מסויים ועל ההתחלה מוותרים כי הם חושבים שזה יהיה להם קשה מדיי (אפילו שיש מצב שזה בכלל להיפך)

נמאס לי מזה שאותם אנשים אפילו לא מנסים

נמאס לי מזה שיש אנשים שלא דואגים לעצמם אלא תמיד לאחרים

נמאס לי מזה שיש אנשים ששמים את עצמם תמיד בעדיפות אחרונה אחרי דברים ואנשים אחרים

נמאס לי מזה שיש אנשים שמתנהגים כאילו שהדברים החשובים באמת לא חשובים בכלל (למרות שהם אומרים שכן חשוב להם אבל מעשים אומרים הרבה יותר ממילים)

נמאס לי מזה שיש אנשים שמקיפים את עצמם בלוזרים שמשפיעים על ההתנהגות שלהם ומורידים אותם לרמה הזאת גם (יש אמרה שאומרת "מי שישן עם כלבים שלא יתפלא שיש לו פרעושים" באופן אישי אני חושבת שזה מעליב את הכלבים... אבל זה מעביר את הרעיון הכללי)

נמאס לי מזה שיש אנשים שנחמדים לאנשים אחרים, מתאמצים בשבילם, ודואגים להם, שברגיל אותם אנשים מתייחסים אליהם כמו לסמרטוט במקרה הטוב

נמאס לי מזה שיש אנשים שמאפשרים לאנשים אחרים לנצל אותם כל הזמן

נמאס לי מזה שיש אנשים צבועים שמנצלים את טוב ליבם של אחרים

נמאס לי מזה שהעולם שלנו הפך להיות היום עולם שבו מסננים בטלפון במקום להגיד "אני לא יכול/ה לדבר כרגע, נוכל לדבר מאוחר יותר?"

נמאס לי מזה שיש אנשים שאומרים "אני אחזור אלייך" אבל צריך שיקרה נס שהם באמת יעשו את מה שהם אומרים

נמאס לי מאנשים שמבטיחים שהם יעשו משהו, אבל בסופו של דבר לא עושים (אל תבטיחו מה שאתם לא יכולים/מתכוונים לעשות)

נמאס לי מזה שיש אנשים שמחפשים כל הזמן תירוצים למה לא

נמאס לי מזה שיש אנשים שכל הזמן מקטרים על הילדים שלהם, והם לא מבינים שההתנהגות של הילדים היא תוצאה ישירה של החינוך (או האי חינוך) שלהם

נמאס לי מזה שיש אנשים, הורים לילדים שמאפשרים לילדים שלהם לסובב אותם על האצבע הקטנה, גורמים להם להוציא כספים שאין להם, ואחר כך מתלוננים שאין להם כסף והם מסובכים כלכלית

נמאס לי מה שיש אנשים, ששכחו שבתור הורים הם המבוגר האחראי ולא הילדים

נמאס לי מזה שאנשים כל הזמן מתלוננים שאין להם זמן לעשות דברים אבל הם גולשים שעות בפייסבוק ו/או משחקים בכל מיני משחקים מטופשים בסמארטפון ו/או עסוקים בשיחות חסרות תועלת בוואטסאפ ו/או רואים סדרות ריאליטי פח בטמבלוויזיה. ואלה מהם שיש להם ילדים מתפלאים אחר כך שהילדים שלהם מתנהגים כמוהם והופכים לזומבים שמחוברים כל היום לסמארטפון שלהם

נמאס לי מזה שיש אנשים שמוציאים כספים על שטויות, אבל לא באמת על משהו שהם צריכים

נמאס לי מזה שאנשים מבזבזים כסף שאין להם בטענה ש"חיים רק פעם אחת" (אבל צריך לחיות ממה שיש לא ממה שאין)

ונמאס לי מזה שיש אנשים שאין להם ערך לכסף וכל הזמן מבזבזים וחיים בלי חשבון

נמאס לי מאנשים שגרים בבתים מפוארים ומאבזרים וקונים רכבים מפוארים אבל בפועל הם בחובות ואין להם גרוש על התחת והכל הצגה אחת גדולה (מה שגורם לי לתהות איך הפכנו להיות עולם כזה חומרני)

נמאס לי מזה שיש אנשים שעסוקי בלקנות לילדים שלהם דברים חומריים במקום לתת להם את התשומת לב שהם צריכים

נמאס לי מזה שיש אנשים שלוקחים את האנשים שבאמת תורמים להם ומכניסים להם אור לחיים כמשהו מובן מאליו

באמת שנמאס לי כבר