לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה




מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2019    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
7/2019

מה אתם הייתם עושים?




השכנה שלנו התקשרה במוצ"ש לאמא שלי להודיע לה שהבן שלהם עושה מסיבת יום הולדת ושיהיה רעש
כמובן שנשאלה השאלה אם זה יסתיים עד 12 בלילה ונאמר שכן

בפועל לא דובים ולא יער
00:30 מתקשרת אליהם לבית, לסלולרי (של ההורים) אף אחד לא עונה
1:00 אבא שלי הולך לשם לבקש שיסגרו את המוזיקה
שקט ל20 דקות ושוב מוזיקה בפול ווליום
שוב אבא שלי הולך לשם, שקט ל20 דקות ושוב מוזיקה בפול ווליום

וככה המוזיקה הזאת ממשיכה עד בערך 4 בבוקר
עם אפס התחשבות מהצד שלהם
כשההורים ישנים שנת ישרים ולא ממש אכפת להם
וכל השכנים סובלים מהרעש וחוסר ההתחשבות של הבן שלהם

בערב עוד לפני שהיה 12 בלילה
סתם יצא לי לדבר עם ידיד טוב שלי
שהוא אמר לי, מה להגיש תלונה במשטרה, זה מוגזם
קודם כל שכנות טובה וכו' וכו'
אח"כ בבוקר אמרתי לו שהייתה מוזיקה עד 4 בבוקר
ולא רק זה שאבא שלי ביקש מהם פעמיים לסגור את המוזיקה ושמו עליו פס
ככה שאנחנו לא ישנו כמעט כל הלילה
לכולנו יש יום עבודה ארוך לפנינו ובכלל שבוע עבודה
ובגלל ילד מפונק וחוצפן גם היום שלנו נדפק ובהתאמה גם כל השבוע
(זה לא שיש לנו זמן ללכת לישון באמצע היום או משהו).

אם לא הייתי מקשיבה לאותו ידיד הייתי מתקשרת למשטרה כבר ב00:30
וגם אחר כך כשדיברתי עם אותו ידיד הוא בעצמו אמר לי בפעם הבאה רק משטרה

כאילו WTF
מה נסגר עם האנשים האלה שמרשים לעצמם להתנהג ככה?
מה זה החוסר התחשבות הזה?
שכנות טובה עלק!


וגם כאן

נכתב על ידי , 28/7/2019 18:31   בקטגוריות החיים במושב, מעצבן!, שחרור קיטור  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של רגישות סגולה ב-19/8/2019 13:54
 



שבוע שלישי בעבודה




מאמצע שבוע שעבר המנהל הישיר שלי לא נמצא
אני לא יודעת אם אני מתקדמת בקצב הרצוי או שלא
האמת שאין באמת אף אחד שיגיד לי
חפיפה לא באמת מעבירים לי
מרגיש לי כל כך לא נעים לשאול את הלא-חופף שאלות

בדר"כ עד שעות הצהריים יש לי מה לעשות
אבל אחר כך זה זמן שמתחיל לשעמם לי
אין מי שיישב איתי וילמד אותי את מה שצריך
אני לא מבינה למשל למה לא אירגנו לי זמן עם הבחור שהיה בתפקיד לפני
הרי ידעו מתי אני אתחיל לעבוד, ידעו שהוא צריך להעביר לי את החומר ולהסביר דברים
למה זה משהו שצריך לקרות רק בשבוע השלישי שלי לעבודה?

לפעמים כשאני שואלת את החופף שאלות
אני רואה אותו עושה דברים בכזאת פשטות בגלל שהוא מכיר
ואני לא נמצאת במקום הזה
ברור לי שזה לוקח זמן
אבל אני מרגישה so left behind
לעשות קורסים מקצועיים גם עולה כסף וגם צריך בשבילם זמן
ובקושי יש לי זמן אחרי שעות העבודה, בקושי בשביל עצמי
על זמן ללימודים שאני צריכה להתחיל בהם (אם אני רוצה לעשות את המבחנים בספטמבר ונובמבר) בכלל אין מה לדבר, זו פיקציה. אני מקווה שאחרי שיעבור החודש הראשון אני כבר אתארגן על עצמי יותר טוב.

עכשיו אני יודעת שהם ממנים קורסים כאלה
אבל איזו צורה יש לזה אם בשבוע השלישי שאני עובדת אני אבקש מהם לממן לי קורס?
(אז מה אם המנהל מחלקה בא אלי באופן אישי להגיד לי לא לשכוח שהם מממנים את הקורסים האלה ושאני ארגיש חופשי להירשם לאחד או כמה כאלה).

הבחור שאמור לחפוף אותי מגיע תמיד מאוחר לעבודה
הוא נשאר עד מאוחר בהתאמה, אבל בשעות האלה אין כמעט אף אחד במשרד
וגם שומדבר מיוחד לא קורה, הוא יכול להיות שם עם עצמו לבד ולעשות בערך מה שבא לו
חוץ מזה הוא גם גר יחסית קרוב למקום העבודה, ומגיע הבייתה תוך 10-15 דקות (לרוב האנשים אין את הפריווילגיה הזאת). אז החלק של לחזור הבייתה ואם יש או אין פקקים לא באמת משחק תפקיד בשבילו.

אני אמנם הגעתי עם המון ידע משל עצמי לתפקיד הזה
אבל הם עובדים שם עם כל כך הרבה מערכות שאני לא מכירה וצריכה ללמוד
אין לי בעיה עם ללמוד, זה פשוט לוקח זמן עד שאני ארגיש שאני בטוחה בדברים שאני עושה
מרגיש לי שאני רוצה להיות בשלב של אחרי, שאני יודעת

השבוע גם הבחור שהיה בתפקיד שלי סוף סוף עבר איתי על דברים שקשורים לעבודה
הוא בעצמו אמר שלוקח לדברים לשקוע משהו כמו 3 חודשים
אז שאני לא ארגיש לא בנוח עם עצמי שאני לא זוכרת דברים ו/או שאני לא יודעת
יש לי איתו עוד פגישה על הדברים גם בשבוע הבא

באמת החלק שהכי מפריע לי זה שאין לי חפיפה מסודרת
אני מרגישה שאני מתפזרת על המון נושאים
ואין מי שימקד אותי, טוב קודם תלמדי X, אחר כך תעברי ל-Y וכו'.

הנסיעות בבוקר עם אותו חבר טוב לא נחמדות כמו שחשבתי שיהיו
קודם כל הוא אף פעם לא מגיע בזמן שקבענו (איחור קבוע של 10-15 דקות)
אבל זה ניחא
הוא מקטר לי על זה שהוא צריך לעלות במחלף מסויים כדי להוריד אותי
לא הפקקים בדרך, לא הזמן נסיעה ה5 דקות המסכנות האלה של לעלות במחלף להוריד אותי להמשיך לנסוע לעבודה שלו (נסיעה של עוד 10-15 דקות). הוא אפילו לא מאחר לעבודה (מגיע באותה שעה שהגיע גם לפי שהוא התנדב לקחת אותי).
לפעמים אני אפילו שמה לב שהוא מגיע קצת גראמפי בגלל זה
לדבר איתו בבוקר כמו שעושים עם כל בן אדם לפחות כזה שמגדירים חבר זה בלתי אפשרי.
וזה לא שהוא לא טיפוס של בוקר (כמוני) הוא דווקא כן טיפוס של בוקר
אבל זה תלוי עם איזה מצברוח הוא קם בבוקר
ביום טוב, אפשר לדבר ולעשות צחוקים וזה נחמד
אבל חלק ניכר מהזמן הוא פשוט שם מוזיקה בווליום גבוה, מעביר שירים ותחנות כל הזמן
אובססיבי למשטרות שמסתובבות בין הרכבים הנוסעים (יש אופנועי משטרה שאשכרה מסתכלים לתוך המכוניות כדי לראות אם יש נהג שמתעסק עם הטלפון שלו בזמן הנהיגה).
עכשיו יש לנו זמן נסיעה של 40-50-60 דקות (תלוי פקקי בוקר) להעביר אותה ככה זה לא משהו בכלל
גם בטח לא עם מישהו שמקטר לכם על פאקינג 5 דקות שהוא עולה למחלף וממשיך הלאה.
הייתי מבינה אם היה מקטר על הפקקים, או על אם הוא היה מאחר לעבודה
אפילו אמרתי לאמא שלי שאם זה ימשיך ככה אני מעדיפה לנסוע כל יום באוטובוס מאשר איתו

זו כבר התקופה שהגוף שלי קם אוטומטית בבוקר גם בסופ"ש
משתדלת להקפיד על 6 שעות שינה באמצע השבוע
אין לי כמעט זמן לעצמי בבית כשאני חוזרת מהעבודה
4-5 שעות מהרגע שאני נכנסת בדלת של הבית (ועד שאני הולכת לישון) זה כלום
לא אמרתם ג'ק רובינזון ופוף נגמר הזמן
אני מאמינה שאחרי שאני אכנס לשגרת עבודה ולא למצב שבו אני רק לומדת דברים חדשים, זה יהיה יותר טוב (אני מקווה לפחות).
סופי שבוע הם הזמן היחיד שלי לנוח ולישון קצת יותר
וגם אחרי 8 שעות שינה אני מרגישה מותשת משום מה
אבל שוב הגוף צריך להתרגל.


וגם כאן



נכתב על ידי , 27/7/2019 01:00   בקטגוריות ענייני עבודה  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של n_lee ב-27/7/2019 11:58
 



שבוע שני בעבודה


 

 

משעשע אותי לראות עבודות שכבר שובצתי להן שבועיים שלושה לפני שחתמתי על החוזה.
העבודה פה בעקרון מעניינת ואינטנסיבית, אממה, אף אחד לא באמת מעביר לי חפיפה פה.
זה קטע שלא הבנתי, כי יש מישהו שאמור לעשות לי חפיפה אבל בפועל שומדבר לא קורה.

אני משוטטת בין המערכות, שואלת שאלות. אבל זה לא משהו שאני מכירה הסביבת עבודה פה מורכבת ויש המון דברים שאין לי משג לגביהם ואפילו את הקו הבסיסי לא נותנים לי ככה שהכל אני לומדת לבד.
לפעמים זה נחמד, לפעמים מתסכל, זה בעיקר לוקח המון זמן.

בכלל הבחור שמעביר לי חפיפה מגיע מאוחר לעבודה, שעתיים-שלוש אחרי השעה שאני מגיעה. 
הוא אוהב לקחת את הבוקר שלו באיזי. והוא גם גר קרוב יחסית למקום העבודה (15 דקות בקורקינט חשמלי) כך שלא אכפת לו לסיים את היום מאוחר יותר.
בפועל התפקיד שלו שונה לגמרי משלי, הוא לא מתעסק עם המערכות שאני אמורה להתעסק איתן. 
הבחור שעשה את התפקיד שלי לפני כן עבר לתפקיד אחר לפני יותר מחצי שנה. ומאז החופף היה עסוק בכיבוי שריפות. הוא לא מתמחה במערכות האלה.
זה גם מסביר למה הוא לא עושה לי חפיפה הוא פשוט לא באמת יודע את התפקיד שלי.

אני מנסה לתאם עם מי שהיה לפני בתפקיד אבל הוא עסוק... בעצם כולם עסוקים. ככה שאני מרגישה בקטע הזה דיי לבד.
אני גם לא ממש יכולה לשאול אותו שאלות על המערכות שאני כן מכירה כי הוא פשוט לא מכיר אותן.

מעבר לזה לא נראה לי הגיוני עבורי לפחות להגיע לעבודה כל כך מאוחר.
החודש הראשון הוא חודש הסתגלות מבחינתי לפחות. 
להתרגל לקום מוקדם בבוקר, נסיעות עבודה וכו. חוזרת הבייתה ומגלה שנשאר לי מעט זמן לעצמי (בערך 4 שעות) לפני שאלך לישון.
וחושבת על זה שאולי כדאי לסגל לעצמי ללכת לישון מוקדם (סביבות 10) ולקום מוקדם בבוקר כדי להספיק ללמוד. כי אחרי יום עבודה גם בקושי יש זמן וגם הראש לא בנוי לזה.
עוד משהו שאצטרך לעבוד עליו.
(בינתיים זה מאתגר ללכת לישון לפני 12 בלילה...)

בגלל שהתחלתי לעבוד בעצם כל המבחנים של הסימסטר הנוכחי נדחו.
לא אידיאלי אבל אין ממש ברירה.
חשוב לי ללמוד את המערכות פה ולהיכנס ללופ של עבודה לפני שאני אכנס למבחנים.

החלק הכי טריקי זה בעצם האוכל
לכולם יש 10ביס (גם לי יש) ולכן כולם קונים אוכל בחוץ.
אף אחד לא מביא אוכל מהבית.
גם למי יש זמן לחזור הבייתה ולהתחיל לבשל אחרי יום עבודה?
רוב האנשים לא גרים במרחק קצר מהעבודה כך שיש להם 30-60 דקות נסיעה הבייתה.
איך שלא תהפכו את זה, זה לא משאיר יותר מדיי זמן בערב לעשות משהו.

לי יש בעיה קטנה עם הקטע של לאכול בחוץ
קודם כל אני אלרגית לגלוטן וזה בכלל הופך את העניין למסובך
שנית, אחרי שבועיים שחלק מהזמן אכלתי מנות כאלה ואחרות מבחוץ, הגעתי למסקנה שהגוף שלי לא בדיוק מת על זה.
המסעדות שיש בסביבה הקרובה מוכרות ג'אנק פוד טהור, לא כוס התה שלי בכלל.
אז החלטתי לעבור לסלט, מסתבר שבסופר שיש בקרבת מקום עושים סלטים טריים בהרכבה, וזה אכן סוגר לי את הפינה של ארוחת הצהריים.
וארוחה חמה אני כבר אוכלת בבית.
אם נגיד נתארגן כמה אנשים להזמין אוכל יחד כמובן שלא אגיד לא
אבל זה בטח לא יהיה כל יום, פעם עד פעמים בשבוע זה עוד נסבל.

בשבת אני מבשלת לי אוכל שיהיה לי לשלושת הימים הראשונים של השבוע
אחר כך אני כבר מכינה לי דברים מהירים כאלה, שלא מצריכים יותר מדיי זמן בהכנה.

הנסיעות לשם דווקא לא קשות כמו שחשבתי שיהיה
בבוקר לרוב אני נוסעת עם חבר טוב שלי שעובד בסביבה
או שאחד מההורים שלי לוקח אותי לתחנת האוטובוס הקרובה ואני לוקחת אוטובוס
החלק המצחיק, הנסיעה באוטובוס לוקחת פחות זמן מאשר הנסיעה ברכב
הדרך חזור תלויה בעומס התנועה על הכבישים
השעות הכי עמוסות הן בין 17:00 ל18:00 אז יכול לקחת לי גם שעה נסיעה
אם אני יוצאת אחרי 18:00 חצי שעה בול
אמרו לי שייתכן שזה בגלל שעכשיו זה חופש גדול וברגיל יותר עמוס
מניחה שאגלה את זה בספטמבר...

החסרון הכי גדול בנסיעה באוטובוס, אם זה בבוקר זה שלפעמים אין מקום לשבת
וזה לגמרי מבאס להעביר את הנסיעה הזאת בעמידה (אבל ברכבת בשעות הבוקר לעמוד זו ברירת מחדל, כי אין אופציה אחרת).
כשאני חוזרת תמיד יש מקום כי אני עולה באחת התחנות הראשונות

המון אנשים נוסעים באוטובוס, לא רק חבר'ה צעירים גם אנשים מבוגרים (40+)
ואפילו אנשים בלבוש מחוייט נוסעים באוטובוס

לנסוע ברכבת זה מאוד לא פרקטי
זה חצי שעה נסיעה לרכבת ואז עוד 20-30 דקות נסיעה ברכבת במצב סרדין.
מה שהופך את הנסיעה לדבר לא נעים בכלל (בשעות הבוקר לפחות).
והרכבות תמיד מאחרות ב5-10 דקות, לפעמים גם יותר.

לנסוע באוטובוס זה יותר קרוב ויותר נגיש (ולוקח פחות זמן!)

 

 

וגם כאן

 

 

נכתב על ידי , 19/7/2019 09:55   בקטגוריות ענייני עבודה  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של n_lee ב-26/7/2019 22:40
 



לדף הבא
דפים:  

Avatarכינוי: 

בת: 43




הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , סטודנטים , 30 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לn_lee אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על n_lee ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)