בעבר היו לי הרבה סוגי חלומות..

חלומות נפילה - (בחלקם אכן מצאתי עצמי בבוקר על הריצפה..)

חלומות אימה/סיוטים - (כמו למשל אמא שלי שמחזיקה אותי בעצבים וצועקת עלי ותוך כדי מתפוררת

                             לנגד עיני כמו הסצינה האחרונה באינדיאנה ג'ונס והגביע הקדוש..)

חלומות בקרוב - (חזיתי את ביטול המבחן בספרות יום לפני..)

חלומות אסונות אקולוגיים - (כל השכונה טובעת לנגד עיני ע"י צונאמי - הרבה הרבה לפני האסון ההוא

                                   לפני כמה שנים)

חלומות מוזרים - (יש לי מנהג מוזר לחלום שאני נחנק בתוך שק תפו"א ענקיים כל פעם לפני שאני חולה

                      באיזה שפעת או מחלות אחרות..)

ויש עוד..

אבל מעולם לא חלמתי את עצמי בתפקיד גיבור בסידרה שאני אוהב ומת שתגיע העונה הבאה שלה..

זה בהחלט היה חדשני!

מדובר בסדרה צ'אק..

חלמתי כאילו זה פרק מהעונה החדשה (כי לא היה אף פרק כזה בעונות הקודמות) ובסצינה הראשונה

יש איזו בעיה בלתי פתירה והסוכנת האהובה עלי אומרת לעצמה "הלוואי וצ'אק היה כאן.." (בחלום זה

היה באנגלית וכמובן נשמע יותר טוב..)

בהמשך אני מחוץ לאיזה בניין כשהכל מסביב בצבע חול כזה..

ואז אני מוצא את עצמי מסובך בתוך סבך תייל ואז מגיעים אב וביתו כשהם נמלטים מאיפשהו..

אני אומר להם שצריך לברוח ואז הילדה אומרת משהו על איזה מישהי שנלחמת מאחורי הבניין..

אני שואל אותה איך היא נראית והיא מתארת לי את הסוכנת שלי ואני אץ לעזרתה ולפתע נתקל

בחיה הזויה לחלוטין שבמבט ראשון נראית כמו תנין שעומד עם זנבו אלי, ואז אני קולט שיש לו

גוף די קצר ובתור ראש כאילו הגוף שלו מתפצל לשני רצועות .. כאילו מספריים כאלה..

ואז הוא מסתובב אלינו ואני בורח בבעטה תוך כדי שאני צועק "מה קורה לשכונה הזו!!"...

אחרי כמה מטרים אני נעצר, מתעצבן וחוזר חזרה בזעקות שבר/כעס תוך כדי שאני מבריח עוד כל

מיני חיות מוזרות לאללה ואז כשאני מגיע מאחורי הבניין אני רואה את הסוכנת שלי נלחמת תוך כדי ריצה

בדיוק לכיוון שלי.. ואז אנחנו מוקפים בהמון חיות מזוויעות ולא יודעים איך לצאת משם..

ואז זה נגמר..

לאחרונה אני פשוט לא מצליח לקום כמו בנאדם בבוקר..

זה מתסכל!

כל פעם אני אומר לעצמי היום אני אלך לישון מוקדם ומחר אני אקום מוקדם לתפילה וואגיע מוקדם לעבודה

(כלומר ב9 לעומת 10..) ואז אני אוכל לצאת קצת יותר מוקדם אבל תכניות לחוד ומציאות לחוד..

אני כל פעם מוותר לעצמי, או קורא עיתון או מתקלח שעה וכו..

חוצמיזה אני גם כל הזמן רעב..

אני חושב שזה בגלל שאופי העבודה שם שונה והרבה יותר אינטנסיבי, או שזה סתם כי אני מפעיל הרבה

יותר את הראש, מפני שאני נדרש ללמוד הרבה יותר דברים ולאמץ את הראש קצת יותר ממה שהתרגלתי

לאחרונה.

לשם שינוי זה דווקא נחמד לאכול כולם יחד בחדר אוכל - לא בדיוק חדר אוכל זה יותר מעין חדר עם כמה

שולחנות (לא יציבים בעליל זה ממש מוזר שאף אחד לא טורח לתקן את זה) כחולים, 2 מיקרוגלים (תגיע 2

דקות באיחור וכבר אתה צריך לעמוד בתור שעות עד שכולם יסיימו לחמם את האוכל שלהם) אובן, מקרר

ענקי ושקוף, מטבח איקאי בעליל (שבוע לפני שהתחלתי לעבוד שם אמרתי לדיקלה " מי קונה מטבח עם

מגירות כאלה ענקיות?!" ) חלון במקום קיר מהריצפה עד התקרה שצופה לנוף עצום מהקומה ה12 (יוני

טוען שמהקומה ה30 הנוף עוצר נשימה וממש רואים למרחקים עצומים, אבל אי אפשר לפתוח את החלונות)

ועוד כל מיני דברים שיש במטבחים/חדר אוכל/פינת קפה-תה-שתיה-קלה ענקיים כולל טלויזיה LCD ענקית.

(אבל משום מה היא תמיד על התחנה הזו של מוסיקה קלאסית.. MEZZO.. או משו כזה, חוץ מהשבוע הזה

ששידרו ה"אח הגדול" בחינם..)

בכל אופן..

בד"כ כולם יושבים לאכול יחד בין 12 לאחת..

במטריקס מקסימום פעם בכמה חודשים היינו יוצאים החוצא לאכול..

זה כייף.

היו כל מיני נושאים חשובים ואקטואליים שרציתי לכתוב עליהם, אבל מזה אין לי כח, ואני גם לא ממש זוכר..

אני חייב לחזור לכתוב מחשבות שעולות לי בכל מיני סיטואציות ומקומות מקריים..

נמרוד טס אתמול למזרח לחופשה של איזה חודש וחצי בערך, אז לכבוד זה שהייתי נורא רעב קבעתי איתו ועם

דפי שנצא לאכול ביום חמישי שעבר, ובגלל שרק אני השומר כשרות בנינו תמיד הם מפילים עלי להחליט לאן

הולכים..

נורא התחשק לי לתקווה לזכר ימים עברו, חוה הציעה את פטרוזיליה בשד"ר בת"א אבל היה סגור, אז בסוף

הצעתי מסעדה בקיבוץ גלויות שזכרתי לטובה אבל התברר שהיה עדיף לשכוח אותה..

בסוף נסענו לעזריאלי לפאפאגאיו - החלטה נכונה בהחלט..

היה מעולה, ובהחלט יותר טוב מפאפאגאיו בהרצליה.. (אכלנו שם לפני איזה חודש בערך..)

החלטתי שעד שהוא יחזור אני אכין רשימה של מסעדות בשר כשרות שוות לפעם הבאה שנצא לאכול ספונטנית.

טוב זהו אין לי כח.

לילה טוב.