ר"ג,

בן גוריון פינת אבא הילל,

בניין בסר2,

ארומה..

אני יושב על כוס קפה כדי שלא ארדם בדרך הביתה.. לא בא לי לסיים את היום על

קיר הפרדה.. זה לא נראה טוב בתמונות..

אני לא יודע אם זה בכל סניף של ארומה, עד כה ראיתי רק ב2 סניפים, אבל אני

מחבב את הקטע הזה של הלפטופים הקטנים האלה לשימוש הלקוחות.

אני מתחיל לחשוב אולי פשוט לקנות אחד כזה בסגנון ולוותר על הרעיון של לפטופ

חזק לצרכי עבודה.. זה ממש חמוד..של חב' ACER דגם ASPIREONE..

אני אוסיף תמונה כשאהיה בבית..

לאבא שלי יש משו בסגנון מאלה של ASUS, אבל הבעיה איתו היא שהוא נורא חלש

ויש לו דיסק קשיח ממש זעיר.. זה סתם למצגות וכו..

סוג של אוסב עם מסך ומערכת הפעלה.. אשכרה.

בכל אופן,

התחלתי את השבוע במצבר גמור ואטלרנטור מקולקל שגרם להתרוקנות המצבר

(אחרי המשפט הזה הפוסט הזה בטח איבד את קהל הקוראות מתוך סך הקהל המועט

שעוד טורח לקפוץ לבקר כאן.. כן.. אני יודע אני בקושי כותב.. זה לא שאני לא רוצה..

אין כח אין סבלנות.. עצבים.. כל מה שבא לי לעשות כשאני מגיע הביתה זה כל דבר

שלא מצריך הפעלת תאי מח רבים מידי..)

אז בהמשך חיפשתי מישהו שיעזור לי להניע עם כבלים, הבנאדם הראשון שראיתי

יוצא מהבית לכיוון הרכב רצתי אליו וגיליתי שזה בעלה של בת דודה של אמא שלי

והוא אכן שמח לעזור..

משם נסעתי למוסך בבת ים, פעם ראשונה שאני שם , כלומר במוסך הזה ספציפית,

והוא הפתיע אותי לטובה, היה ממש נקי שם (יחסית למוסכים דאט איז) מסודר ושקט..

הבעלים התגלה כאדם חביב במיוחד - לא פלא שאבא שלח אותי לשם..

עשה לי מחיר טוב, אבל עדיין..

להתחיל את השבוע מינוס 1150 שקל זה לא כזה נחמד.

הגעתי לעבודה בעשרה ל12 בערך.. דמט.

שאר התסכולים שלי בחיים כרגע קשורים לכך שאני מרגיש קצת תקוע על החלק שלי

בפרויקט, וזה לאו דווקא באשמתי אבך זה עדיין מעצבן, ושאני עדיין לבד בגילי המופלג..

ממש נמאס לצאת מהעבודה ולחזור ישר הביתה..

זה כאילו החיים שלי זה העבודה .. איכס דמט.. זה מגעיל!

אני מאוד שמח שאני עובד, אבל גם כשעבדתי במטריקס הרגשתי ככה..

ויצאתי עם כמה בנות בחודשים האחרונים אבל לא הלך עם אף אחת מהן..

אתם יודעים.. זו שרציתי (ושאני עדיין כמעט בטוח שלפני שנה יצאתי עם אחותה) לא

רצתה להמשיך אחרי 4 פגישות, ועם זו שאחריה אני לא רציתי להמשיך כי כבר

מההתחלה לא הרגשתי רצון להגיע לפגישה שניה או שלישית או רביעית..

כלומר היה נחמד והיה על מה לדבר ואומנם היא היתה לחוצה רצח להתחתן וכבר

בפגישה השניה העלתה את נושא ה"לפגוש את ההורים" , אבל בלי קשר לזה ממש

לא עשה לי כלום..

וכרגע אין כלום באופק..

אני חושב להרשם שוב למכון כושר, הייתי נורא רוצה להרשם שוב להולמס פלייס

אבל,

1. אין באזור הזה מכון שלהם

2. רשמי הביטול מנוי/חתונה קטולית מהגהנום עדיין טריים מידי בזכרוני

מצד שני לא לעשות שום פעילות גופנית זה רע.

אני יודע שאני צריך איזה שינוי בחיים.. אני רק לא יודע איזה..

הבעיה היא שכרגע האמביציה שלי באופן כללי במצב הריבית במשק..

אם זה היה אפשרי הייתי מצמיד אותה למדד או לאינפלציה..

בקרוב, בלי לפתוח פה לשטן טפו טפו טפו מלח מים, יהיה לי רכב חדש שהשגנו

במחיר נמוך ביותר מ15 אחוז ממחיר המחירון שלו בשוק..

פרטים נוספים בהמשך.

אני עוד צריך להגיע הביתה להדלקת נרות .. אין לי כח לצאת מפה..

בא לי להזמין נומית הביתה ולהרדם בדרך..

מצד שני לא בא לי להגיע לפה מחר באוטובוסים.