כל פעם שאני רואה את הסרט הזה, אני יודע שאני אשנא את הסוף, אני יודע שאני
אסבול, אבל כנראה שאני מאלה שמוכנים לסבול בשביל משהו טוב..
 
אני מאוד אוהב את הסרט הזה, או יותר נכון עד ה5 דקות האחרונות..
סרט מקסים, משעשע, רומנטי, סרט שעברתי בחיים הפרטיים שלי רק קצת שונה..
 
בסרט הזה התאהבתי בשחקנית שרליז טרון.. היא תמיד מזכירה לי את אנה..
 
אבל הסוף..
הסוף תמיד קורע לי את הלב.. שורף לי.
 
היא אומרת לו במהלך הסרט שהוא אנוכי אבל.. זה בדיוק מה שהיא עושה בסוף..
אנוכית..
 
איפשהו אני שונא את זה גם בגלל שהפחד הכי גדול שלי היום.. או אולי בכלל
אני לא יודע, זה שעד שאני אזכה באהבה כזו.. אני אאבד אותה..
בעצם הפחד הכי גדול שלי זה שאני לא אזכה שמישהי תחזיר לי אהבה אי פעם.
 
ובכלל לא התכוונתי לכתוב על זה היום. בכלל התכוונתי לכתוב על דברים אחרים
אבל חזרתי הביתה ודפדפתי בערוצים ונפלתי בדיוק על ההתחלה וידעתי ששזה ייגמר
ככה.. אבל היא כלכך מקסימה בסרט הזה.. איך אפשר לסרב?..
 
בכלל התכוונתי לכתוב ששוב הייתי אצל רופא השיניים היום (אחרי שכל אחד מאיתנו
בתורו דחה את התור .. אני לא חושב שאי פעם היה לי תור שלא דחינו.. אולי שניים)
ושוב עליתי לצומת ספרים לבחור ספר ולקרוא.. אני כלכך אוהב את זה..
לשבת שם בשקט.. באוירה המושלמת הו שהם יצרו שם.. הצליח להם..
והיום שוב מצאתי ספר והספקתי לקרוא כמעט חצי ממנו.. התלבטתי אם לקנות או
פשוט לחזור לשם איזה יום ולסיים.. או לא לסיים בכלל, כי קראתי עד החלק הכי טוב
ומשם זה יכול רק לרדת.. אולי עוד טיפה לעלות אבל רק טיפה..
אני מכיר ספרים כאלה..
את הסיפור הזה..
וזה לא יעשה לי טוב..
אבל מצד שני , עובדה הזו אף פעם לא עצרה אותי.
 
רציתי לכתוב שאנה הופיע פה ביום חמישי בהפתעה, וביטלתי את הסרט עם דפי כי
זה היה חשוב, והיא רצתה קצת לצאת ולהתפרק ויצאנו למועדון עם עוד חברה שלה
מרינה וחבר שלה (לימה לימה בלילינבלום) ו.. והיה לי כל-כך כייף..
ובדיוק באותו בוקר כתבתי לה שאני מתגעגע נורא..  אחרי ששאלתי אותה מה המזג אויר
באורשלים אל קודס כי ההורים שלי מתכוונים להגיע לשם לחמשוש..
 
היא הכאיבה לי , לפעמים אפילו מאוד .. במהלך כל השנים האלה שאנחנו מכירים
אבל מצד שני היא גם נתנה לי המון דברים שלא הייתי מקבל מאף אחד..
אבל לא בגלל זה אני כלכך אוהב אותה והיא כלכך חשובה לי..
אני לא חושב שהיא יודעת עד כמה היא חשובה לי..
והיא באמת כלכך חסרה לי.. כל פעם שהיא הולכת או שאני נוסע לשם וחוזר.. אני רוצה
לא לעזוב.. או שהיא תחזור לתל אביב.
 

רק איתה יכולתי ללכת למועדון ולרקוד בחופשיות.. ולהנות כמעט מכל רגע..
וגם אותה אני כלכך פוחד לאבד.
 
כל פעם שמישהו שואל אותי נו מתי חתונה
או כשדוד שלי שואל אותי נו מתי תביא איזה אחד קטנצ'יק כמו הנכד החדש שלו
כל פעם כזו אני מרגיש מסמר מפלח לי את הנשמה
כל פעם שאני שומע על מישהו יותר קטן ממני שהתחתן או כבר יש לו ילד אני שמח
בשבילו וסובל בשבילי..

אתמול ראיתי את דמדומים 2 עם דפי אחרי העבודה, וגם נהנהתי כי עשינו גם קצת

שופינג..

אחלה סרט.. למי שאוהב את הסגנון האיטי הזה אבל עדיין עם אקשן ומתח (וכמובן

חתיכים שווים עבור הבנות).

דפי מגניבה.. כבר אמרתי אני חושב.. קבענו שנראה גם את השלישי יחד.
 
אני צריך לקום מוקדם מחר, אבל כל מה שבא לי לעשות זה לישון ולא לקום.