נותרה עוד שעה פלוס... ויש לי חצי אריזת שלווה (AKA דגן תפוח) על השולחן קורצת לי בטירוף..

אחח... אולי כדאי להתחיל לתכנן מה אני רוצה לאכול?... השם יימשור וחציל זה יעביר אותי על דעתי..

כן.. בהחלט סוג של חזרה גנרלית לקראת יום כיפור.

ראש השנה היה סבבה

או שאני רוצה לספר על הפקקודייט שהיה לי בחמישי שעבר?...

אני לא יודע..

המחשבות מרצדות לי בראש מפריעות אחת לשניה..

ככה זה כשאני רעב..

כל דבר מזכיר לי אוכל.. דמט.

אז יאללה ראש השנה!

אז היה סבבה.. היינו אצל סבתא שלי - שלא ממש השתתפה בגילה ודיצה מכיוון שהיא עם רגל שבורה..

לא נעים..  מגובסת למשך החודש הקרוב.. 

אל תסמכו על רופאים בהולנד.. אין להם מושג מהחיים שלהם..

איך זה קשור?

סבתי היקרה טסה לביקור אצל דודה שלי/בת שלה בהולנד, ובערך יומיים אחרי שהגיעה, כנהוג אצל 

זקנים, נפלה באיזה מקום בזוית לא סבירה.. 

בבית חולים אמרו שאין כלום אבל היא התעקשה שכואב, ובשקט בשקט ובערבית אמרה לדודה שלי

"הם לא יודעים כלום אלה אני אומרת לך זה שבר.."

אבל..

מה לעשות שסבתא היא גם סוג של היפוכונדרית.. אז פתרנו אותה ב"נו מסכנה כואב לה אז היא 

חושבת על הכי גרוע.. ככה זה אצלה.. לא נורא עוד מעט יעבור" וכו..

היא חזרה משם עדיין כואבת ופה התברר למרבה האימה שאכן זה שבר.. (אצל זקנים כל דבר כזה

זה בהחלט קטע רציני.. הם כבר לא מתאחים כמו שצריך האנשים האלה..)

אז עכשיו היא על כיסא גלגלים, עם סיבה רצינית לעשות לנו פרצופים, וכל פעם שמישהו שואל

"סבתא מה שלומך?..." הוא זוכה ל:

אעעהה... + אנחה + פרצוף מסכן נורא.. (טוב שהיא לא מוסיפה שהיא עומדת למות..)

מסכת היסורים שלה לא נגמרה שם..

באחד מימות החג.. כמדומני זה היה ביום השני..

אמא שלי לקחה אותה לשירותים וחזרה למטבח לבשל עם שאר הדודות..

הן מפטפטות להן, צוחקות, צועקות... ואז אחרי איזה 10 דקות או רבע שעה מישהי שמה לב 

שסבתא איננה..

ואז..

בזמן שהן בשקט..

הן שומעות אותה קוראת מהשירותים... 

שכחו אותה שם... 

לא נעים..

אז היה הרבה אוכל... הרבה אוכל טעים.. הרבה צחוקים.. 

הרבה תפילות ואיחולים לשנה החדשה הבאה עלינו לטובה..

נקפוץ כמה ימים אחורה בזמן ליום חמישי בערב..

דייט בירושלים..

ממש בתחילתו אני מקבל סמס שהבחורה מראשון חושבת שאנחנו לא מתאימים..

הערה:

לאחרונה אני יוצא עם בנות שלא אוהבות שופינג אבל נפרדות בטלפון/סמס..

זה חלק מהקטע של שיוויון??

אני אוסף את הבחורה, מקווה שהפעם היא תהיה קצת יותר וורבאלית.. ונכנס הישר לתוך

פקק באורך הפאקינג גלות!!!!

היינו יותר ברכב מאשר בדייט...

אז נסענו... ונסענו..... או יותר נכון ... נסענו... ועמדנו... ועמדנו... ועמדנו... ו.. נסענו עוד

קצת....  שמענו ערסים מקללים בכל עוז רוחם את האמא של זה ושל ההוא.. תוך כדי שהם 

עוקפים בברוטליות את אותו זה או ההוא..

אני כבר לא זוכר על מה דיברנו...  כלכך רציתי להגיע לאנשהו.. וזו כנראה היתה ממש

טעות לנסוע לממילא כמה ימים לפני ראש השנה.. ועוד בחמישי..

סה"כ היא באמת מאוד חמודה... וזה נחמד שאנחנו עובדים באותו תחום.. אפשר להתלונן 

בכייף וכל אחד באמת מבין את העניין... אבל מעבר לזה... אני לא יודע...  שלא לדבר

על זה שקשה לדייט עם מישהי שדרה בעיר הקודש.. זה חתיכת נסיעה כל פעם..

ואני לא יכול לנחות אצל אנה כל פעם שאני מגיע... לפעמים גם לה יש תכניות..

ואמנם בפעם האחרונה הגעתי באמצע שלהן וקצת נבהלתי אבל מסתבר שהיא ממש

רצתה לסיים את התכניות האלה אז זה יצא בסדר.

(היא כבר הספיקה להיפרד מהתכניות האלה במוצש..)

ביום שישי נסענו לארוחת בוקר בישוב אורה - זה לייד עין כרם אם אני לא טועה...

בית קפה ממש חמוד... ונעים שם... ומרגיש מעין שלווה כזו.. ורעש ציפורים.. פסטורלי..

היה טעים מאוד וממש כייף :)

ובחזור... כן.... שוב פקקים... דמט!

אני עומד לפני שינוי בחיי.. 

אני מקווה ומתפלל שהוא יהיה חיובי ומוצלח.

תאחלו לי בהצלחה :)