היחסים בנינו ידעו הרבה עליות ומורדות..

למה אני מתכוון?

אני מתכוון ל:

הפסקה שהיא ביקשה למשך כמה ימים..

בערך 5 פרידות - כולן ביוזמתה..

כש2 מהן תוך שבוע(!) במהלכו - היא נפרדה ממני אבל התחננה שאגיע לשבת

שהמשפחה שלה אירגנה אצל אחותה כי היא לא רוצה שאחותה תחשוב שאני מבריז

פתאום סתם ככה (כי היא ביקשה שלא נספר לאפחד על הפרידה..) ואני הסכמתי

כדי לא להרוס..

השבת הזו היתה באמת כייפית ובסופה, כשאני חוזר מהתפילה, כולי בעננים..

היא מודיעה לי שוב שלא נראה לה שזה ילך (אני לא אפרט את הסיבות שהיא

חזרה עליהן לא פעם ולא פעמיים..)

הכניסה אותי להלם... ואני יושב שם בחדר שלנו.. כל המשפחה שלה בחוץ

צחוקים ודחקות ושותים תה/קפה..

חשבתי שאני מתחרפן..

ואז היא באה אלי בטענות שאני לא יוצא החוצא אז הם לא מבינים מה קורה

ולא נעים לה..

היא תרצה הכל בכך שזה מהפחדים שלה.. ביקשתי ממנה שתטפל בזה ואולי

תפגוש מישהו מקצועי...

היא הבטיחה שתעשה את זה..

אני באופן כללי באמת חשבתי שיש בי מספיק כוחות לשנינו ושאצליח לשפר את

הדברים אם רק אהיה מספיק רגיש מספיק עדין ומכיל..

ואהיה מה שאני אני.. בנאדם טוב..

אלמד אותה איך לגשת לדברים..

לתת לה להבין שהיא בזוגיות עם בנאדם שתומך.. ושהיא יכולה לסמוך עליו..

מסתבר שטעיתי..

בפעם האחרונה שנפרדה ממני,  שבוע ומשו אחרי שקניתי טבעת (כן אני יודע..

זה נשמע טמטום או חוסר שפיות מצידי.. אבל אני באמת חשבתי שזה יצליח..

בייחוד אחרי שחזרה ואמרה שאם נתחתן וזה יהיה ממשי כל הפחדים שלה יעלמו

ואני הייתי מספיק מאמין שזה באמת יהיה ככה..)

אחרי יום ומשו בערך התגעגעתי.. נסעתי אליה..

החלטנו לחזור ..

ואז היתה ההצעה..

שבוע אחרי זה..

אנחנו אצלה בדירת שותפות..

במיטה..

ואז , תוך כדי שאני מחבק אותה..

"רני.. אני לא חושבת שאתה הבחור שאני רוצה להיות איתו כל החיים.."

לקח לי כמה שניות לקלוט את המשפט הזה..

(וזו לא פעם ראשונה שהיא אומרת לי את זה..)

הפעם הזו היתה פשוט הפעם ששברה אותי סופית..

(חברה טובה שלי אמרה לי שכן.. לכל בחורה כמעט יש ספיקות.. אבל זה לא משהו

שמשתפים את הבנזוג... משתפים חברה טובה שמרגיעה אותך... אבל אולי היא

מרגישה איתי כלכך בטוח שהיא מרשה לעצמה לומר לי דברים כאלה..)

ביקשתי ממנה כמה ימים לחשוב ...

היא אמרה שתתן לי..

אבל היא לא הניחה לי.. ואני הייתי מרוקן נפשית... וצריך הרבה(!!!) מאוד כדי להביא

אותי למצב שאני מרוקן נפשית ולא מסוגל להכיל אפילו את עצמי..

היא התקשרה בלילה ורצתה לבוא..

אמרתי לה שאני מאוד הייתי רוצה בכך אבל מעדיף שלא.. כי אני רוצה לחשוב..

ואז התחילו סמסים עצבניים

והיא התחילה לבכות ונכנסה ללחץ..

ואני מנסה להרגיע אותה וזה לא הולך..

אני מנסה להסביר לה שהיא פגעה בי אנושות.. לא הולך..

בסוף היא באה..

ישנו יחד..

קשה לי לישון בלעדיה..

אני מרגיש כאב חד בבטן כשאני רואה בראש ו"מרגיש" בגוף איך זה לחבק אותה

בלילה..  כי בא לי לעשות את זה גם עכשיו..

ולהעיר אותה בנשיקות בבוקר..

ואחרי הנשיקות עוד כל מיני דברים שהשתיקה יפה להם.

היא יצאה לעבודה..

ובאמת נתה לי יום אחד ומשו לעצמי ..

תחלס כל השבוע הזה הייתי כמו זומבי מהרגע שהיא אמרה לי את המשפט הנורא הזה..

ביום שישי עוד היינו יחד בסדנת עוגות ומאפים ב"דן גורמה".. (היה כייף וקיבלנו מלא מתנות

והכל חינם)

אחרי זה נסענו אליה לדירה וביקשתי ממנה שאני צריך כמה ימים לחשוב..

זה לא התקבל בקלות.. טענה שזה אבסורד שאני הצעתי ועכשיו אני מתלבט..

אמרתי לה שאני מבין ושאני מצטער שלא עשינו את השיחה הזו עוד לפני אבל זה לא מגיע

בהפתעה משום מקום...

היא אמרה שוב ושוב שהיא מצטערת ושהיא לוקחת אחריות וכו..

אבל זה כמו כשתוקעים מסמר לתוך גדר..

גם אם תוציא אותו.. החור יישאר שם לעד..

לפני שבת עוד סימסנו על כך שסבתא שלי לא מאמינה לי שאני עשיתי את הדברים האלה

בסדנה..

ואז במוצש...

אול הל ברוק לוס..

היא שוב התפוצצה עלי..

הייתי שם פה את הסדרת סמסים אבל... חבל..

עכשיו אני שואל... מי ששרד את כל הסאגה הזו..

מה אתם הייתם מגיבים אחרי שנתתם טבעת לבחיר ליבכם/ן ואז הוא אומר לכם

משפט כזה..