שבת שקטה עברה על כוחותינו...

בשישי בבוקר נסעתי לארוחת בוקר עם מיכל ברמת אביב..

לא נפגשנו כמעט חצי שנה!

למעשה מאז שהתחלתי לצאת עם מור..

הרבה קשרים שלי הוכנסו להולד עקב היחסים האלו..

חלקם דוקא לא מפריע לי שיישארו ככה, אבל יש אנשים שזה ממש לא עשה לי טוב

לא לראות אותם או המחשבה שאני אאלץ לנתק מהם קשר..

הקניון הזה יקר להחריד, אבל הציבור שחי מסביבו חי ברמת החיים המתאימה לכך, אז זה משתלב

בשקט..

סופסוף ראיתי מקרוב את השינוי פריזורה שהיא עשתה ומאוד אהבתי - מאוד מתאים לה ומאוד מחמיא לה..

גם היא נפרדה לאחרונה מבחור שיצאה איתו חדשיים..

העברנו רשמים ומוסרי השכל..

ואכלנו :)

היא גילתה לי מקום מאחורי הקניון שעושה תיקונים ושיפוצים לבגדים - והבנתי  מנסיונה האישי

שהם ממש ממש טובים ושווה לנסות.. באמת יש לי כמה ג'ינסים שיש מצב לתקן אותם.. וזה

יכול להיות רעיון מעולה נוכח העובדה שמגיפת הסקיני לא נראית כאילו היא עומדת לפוש למחוזות העבר.

אתמול כשדיברתי עם ניסים לגבי הביטול... והוא שאל אם זה באמת סופי..

סיפרתי לו בגדול מה הסיבה.. אמר שכנראה היה נוהג כמוני.. והוסיף משהו שבדיוק חשבתי

עליו באותה שבת אבל לא שתפתי בו אף אחד:

הקב"ה רצה לעורר אותה ועשה את זה דרכי..

בכל הפעמים שהיא נפרדה ממני היא עשתה את זה בשביל להרגיע את עצמה וכאילו לדחות

את הקץ.. אבל לא באמת התכוונה או לא מספיק היתה רצינית לגבי לטפל בבעיה הזו של הפחד,

אבל עכשיו כשאני נפרדתי ממנה - לדידה בפתאומיות ובאופן לא צפוי - זה פתאום העיף אותה

מהמקום ועכשיו היא באמת מטפלת בזה.. (לפחות ככה אני מקווה..)

בכל אופן,

אני מאמין שהכל לטובה וכמו שלה יש ללמוד ממה שהיה - גם לי יש לא מעט ללמוד ואני מקווה

גם ליישם להבא.