סימסה לי עכשיו שעבר בדיוק חודש מאז ההצעה ועכשיו קשה לה..

אני יודע שקשה לה..

כאילו מה היא חושבת שלי קל!?

גם לי ..

ואני בעבודה עכשיו מנסה להתרכז וההודעה הזו עכשיו ..

אוף..

היא כל פעם אומרת שתתן לי מרחב ותניח לי כי היא מקבלת את הבקשה שלי

ומכבדת אותה אבל אז היא עושה הפוך..

מתקשרת.. מסמסת..

אני רוצה לצעוק לה ש..די!

אבל אין לי לב לעשות את זה.. :(

היא לא מסוגלת להתאפק או לעצור את עצמה..

ולפעמים האיפוק הזה הוא כלכך חשוב..

אתמול התקשרה כדי לספר שעשתה חזרה בתשובה גדולה על מה שהיה ואיך

שהתנהגה..

וביקשה שאסלח..

אני סלחתי כבר מזמן..

אני לא מסוגל לכעוס על מישהו הרבה זמן..

אבל הפגיעה עדיין שם.. החורים עדיין נראים ברור מידי

אמרה שהיא מבינה עכשיו יותר מתמיד את מה שעשתה ואת גודל הפגיעה..

ונורא רוצה לתקן ושאתן סיכוי לקשר..

ניסיתי להסביר שכרגע זה לא אפשרי מבחינתי..

אני לא סומך עליה שזה לא יקרה שוב

אין לי אמונה בקשר כזה..

לא סתם כתבתי לה שכל מי שבחיי היום נמצא שם כבר מעל 7 שנים לפחות..

אנשים/ות שנתתי בהם אמון והם הוכיחו את עצמם..

היו שם..

ואני עבורם..

אני לא מרגיש שאני יכול להרשות לעצמי לחזור לזה..

עברו בקושי שבועיים מאז שנפרדנו והיא לא באמת נותנת לי להרפות..

אני מבין את ההתנהגות שלה אבל זה ... זה לא עוזר לי ולא לה..

אמרתי לה אמש..

כשאני אוהב מישהו ממש ובאמת.. אני שם אותו לפני (האמת שאני עושה את זה

גם כשפשוט אכפת לי מאנשים.. כמו למשל ההתנדבות בימי שישי שכרגע בהולד

כי אין לי מאיפה לקחת אוכל :/)

היא לא עשתה את זה כלפי..

למשל כשהיה לה מה לומר היא אמרה בלי לסנן אפילו קצת..

כשאני רציתי לומר לה משהו שאולי היה עלול לפגוע או לא למצוא חן בעיניה חשבתי

על זה פעמיים 3.. כדי לנסח בצורה הכי מתחשבת..

היא לא עשתה את זה.. וזה נראה לי מינימלי!

התחשבות בקטנה..

אז איזה מין אהבה זו!?

זה סוג של לאהוב את עצמה בעצם כי היא לא באמת מתחשבת בי אלא רק בה..

לשנות את כל הדברים האלה... זה לוקח זמן..

זה לא קורה תוך שבועיים וגם לא תוך חודש..

אז איך אני יכול לתת לה הזדמנות שוב!?