אני יושב מול המחשב וחושב... 

אני רוצה לכתוב את מה שאני מרגיש

וזה כלכך כואב לי

ועצוב לי

ורע לי

ונמאס לי

ונשבר לי

ולמה לעזזל זה מגיע לי?!

היא אומרת על עצמה שהיא כלכך ריקנית כי המראה כלכך חשוב לה

אבל אני מכיר אותה

יש בה המון

יש בה הכל

יש בה מעל ומעבר

אני מבין אותה כי אני גם כזה..

מראה חשוב לי

לא צריך להתבייש בזה..

כמובן שאם בחורה, מעבר למראה, לא תכיל את מה שאני מחפש אז

אין מה לחפש שם..

אז כל מה שנשאר לי לשאול

או להתלונן..

או להתבאס

כרגיל

זה ששוב אני מפסיד בגלל מראה..

רק שהפעם אני מפסיד את האישה של החיים

"אדם אחד מאלף מצאתי, ואישה בכל אלה לא מצאתי"

(קהלת)

היא לא אחת מאלף.. היא אחת ממיליון..

אני לא זוכר עם כמה נשים יצאתי עד היום.. אבל מלא.. המון..

אין כמוהה.. פשוט אין..

אני לא רוצה לוותר

אבל.. אני גם לא רוצה לצאת עלוב.. כאילו אני .. לא יודע..

מצד שני.. אם זו האישה שאתה רוצה ... אשת החלומות שלך..

אז אתה מוותר?..

אצל כל אחד אחר כנראה שלא..

במקרה שלי.. זה אף פעם לא כזה רומנטי..

זה תמיד חסר תועלת..

אז למה?!

למה לכל הרוחות?!

אני רוצה שיהיה לה טוב

שתהיה מאושרת..

היא יוצאת עם מישהו חדש ומצד אחד אני כלכך רוצה

שזה סופסוף יעבוד לה

אני רוצה גם להיות מאושר

למה הקוים האלה אף פעם לא נחתכים?!

זה כאילו שהקב"ה דורש ממני לעשות סוג של קפיצת אמונה

אל תוך ריק.. חושך.. 

וזה כלכך מפחיד

אני לא מסוגל