בחמישי היה דייט, בירושלים.. 

וכן הייתי אמור לפגוש את חיים בשביל מעשר וקמחא דפסחא..

בפעם הקודמת שנסעתי לעיר באופן ספונטני, הייתי עם הז'קט עור החדש

וחולצה קצרה מתחת והיה סבבה..

אז גם הפעם לבשתי חולצה מכופתרת יפה והלכתי עם אותו ז'קט..

והיה קפוא!! רצח!! :/

ישבנו בקפה איתמר, שזה בית קפה ממש כייפי..

יותר בקיץ מאשר בחורף אמנם, אבל עדיין אחלה מקום.

היה נחמד סה"כ אבל בשיחה בשישי היא אמרה שלא נראה לה מתאים..

אז איחלתי לה בהצלחה בהמשך..

אח"כ נסעתי למצוא כספומט, וכשהגעתי אליו התברר לי שהגעתי עם הכרטיס

אשראי שאני לא זוכר את הקוד הסודי שלו... דמט!

איזה פדיחה..

נסעתי לחיים בכל זאת, לפחות להביא לו קמחא דפסחא, ובדרך חשבתי על

פתרון סביר.. לקחת מהם צ'ק ולעשות להם העברה לחשבון דרך האינטרנט..

אמנם זה לא יגיע ישר כי זה סופש, אבל זה עדיף מכלום.

עוד לפני הדייט דיברתי עם מור כי הייתי אמור לפגוש אותה כדי להעביר גם

לה דמי קמחא דפסחא כדי שתעביר למשפ' נזקקת, אבל אחותה כלאה אותה

בקיבוץ לביא בצפון... ואז היא זרקה שאולי אני אבוא לשם... ונעשה משהו גם..

במחשבה ראשונה אתה אומר לעצמך מה עכשיו לנסוע לצפון...

אבל בדקתי בגוגל..

שעה ורבע נסיעה.. קצת יותר מלנסוע לירושלים... הממ..

אמרתי לעצמי ולה שאני אשקול בחיוב..

בלילה בדרך הביתה סיסמתי לה שאני אבוא! :)

הכנתי כל מה שצריך לבוקר ולשבת וכיוונתי שעון ל5 בבוקר... 

מה שקורה לי בד"כ כשאני מכוון שעון לשעה מסויימת זה שאני תמיד מתעורר 

רבע שעה קודם..

האמת שזה מגניב.. זה כמו לתכנת לעצמך בתודעה תזכורת באאוטלוק..

יצאתי ב5:40... (שעה מטורפת מבחינתי לקום בה ביום שישי)

והנסיעה היתה כייפית כי בקושי יש רכבים על הכביש..

מה שכן, אחרי זכרון  התחיל ערפל כזה ממש מפחיד..

כמו בסרטים!

אתה נוסע ולא רואה כלום!

כמובן נסעתי לאט..  ופתאום אני רואה גוש שחור מתקרב אלי מתוך הערפל

מה שהתברר כמשאית ענקית שהייתי צריך לעקוף..

הגעתי לשם בסביבות 7..

המהלך הבא זה לחפש את הבית כנסת כדי להתפלל,

אז ראיתי 3 בחורים יושבים שם באיזו תחנה, עצרתי את הרכב פתחתי חלון

"שלום בוקר טוב איפה הבית כנסת?.."

ואז קלטתי שאני לא מדבר עם יהודים.. 

"מהה.. כנסת?..." במבטא ערבי כבד..

עניתי שיהיה לכם יום נעים תודה להתראות והמשכתי..

הבחור הבא כעבור 150 מטר כבר הראה סממנים חזקים של יהודי צדיק

כיפה גדולה, ציציות מציצות מהמכנסיים וכו..

"שלום אחי אתה יכול אולי לכוון אותי לבית כנסת?"

ההוא מסתכל עלי... 

"אה אני לא מפה אני מתנובה..."

אהה..

בסוף חניתי לייד המלון בקיבוץ (מלון יוקרתי מאוד אגב..) ויצאתי למסע

חיפושים עצמי..

זה קיבוץ אשכנזי ברובו המוחלט, אז אי אפשר לומר שממש הסתדרתי

עם התפילות.. 

לא נורא..

אח"כ נסעתי לבית של אחות של מור..

אחותה ובעלה ממש חמודים ויש להן שתי בנות מעלפות!

שתיהן קטנטנות, אחת בת שנה ו11 והשניה בת שנה.. איזה מתוקות 

אין דברים כאלה :)

חכינו לעדי ומשם נסענו למרכז ביג לקניות וארוחת בוקר בגרג..

היה אחלה.. בין היתר גם כי זו היתה ארוחה הראשונה שלי מ2 ומשו בצהריים

מיום חמישי!!

הקיבוץ מהמם!

מלאאאא ירוק!!

עמוס בפרחים ממיליון סוגים..

ויש להם שם פרות והם מייצרים חלב עבור הקיבוץ בלבד.. חלב לביא.

יש שם מפעל נגרות ליצור כל מה שנחוץ לבתי כנסת..

חזרנו לבית, ובשלב כלשהו הגיעה הזמנה להישאר לשבת..

בהתחלה פשוט אמרתי תודה אבל לא התכוונתי להישאר כי לא היו לי בגדים

לשבת ולא טלית וציצית של שבת... כן אני יודע זה נשמע כבד.. 

אבל שבת מבחינתי זה כמו נופש לנשמה.. ממש ככה..

התפילות, לשבת ללמוד, אין טלפונים, אין טלויזיה, אין מטרדים באופן כללי

תענוג!

מצד שני זה שבת עם מור..

אבל אחותה הציעה.. אז לא ידעתי אם זה באמת נוח לה שאני אשאר..

יצאנו לטייל בקיבוץ,

חבל שלא צילמתי יותר תמונות.. 

ואז אמא שלה התקשרה, כשהיא שמעה שאני שם, היא ישר אמרה.. טוב

אם אתה שם תשאר שבת!

חח

האמת שהיה לי חשוב לשמוע ממור שהיא מעוניינת שאשאר..

אני לא אוהב ליפול על אנשים

ובכלל לישון ולהיות יממה שלמה במקום שהוא תכלס זר לי - זה מאוד לא

קל לי..

לא שעד היום לא עשיתי שבתות מחוץ לבית - עשיתי לא מעט... אבל הפעם

גם דברים לשבת לא היו לי.. אז זה הפך את זה ליותר קשה מבחינתי.

בשלב כלשהו החלטתי שניסע שוב לביג, ואם אני אמצא שם מכנסיים לשבת

וחולצה נורמאלית אני נשאר..

מור נסעה איתי, רק שהחנות היחידה שנורמאלית היתה סגורה, מה שהשאיר

לנו את פוקס ותמנון...

בסוף קניתי חולצה בפוקס, שבסוף כלל לא לבשתי ואני מתכוון להחזיר אותה

ועברתי שבת שלמה, לראשונה בחיי , עם ג'ינס... 

עם החולצות הסתדרתי, כי היו לי בגדים שהבאתי איתי שתכננתי ללבוש לחג

אז פשוט לבשתי אותם לשבת.

ישנתי אצל ההורים של בעלה של אחותה, אנשים ממש חמודים ומכניסי אורחים.

אכלנו אצלם את כל הארוחות שבת..

בשישי בערב ישבנו לדבר אצל אחותה בבית אחותה בעלה אני ומור..

היה מצחיק נורא..

הם בעיקר נהנו לשמוע אותנו יורדים אחד על השניה, והיה סיפור של אחד באפריל

משעשע.. וכו..

סה"כ השבת היתה סבבה, ונהנתי..

אחותה רוצה להכיר לי מישהי ..

היא נשמעת באמת בחורה מקסימה..

רק שאני לא בטוח שאני רוצה להכיר מישהי שהיא חברה טובה של אחות של

מישהי שאני כנראה עדיין מאוהב בה.. :/

יש לה משפחה ממש מדהימה

להיכנס למשפחה כזו זה פשוט זכיה בלוטו.. ממש ככה.

אני כבר מכיר כמעט את כולם חוץ מאח אחד שעוד לא יצא לי לפגוש..

זו לא פעם ראשונה שזה קורה לי שהמשפחה של הבחורה חושבת שאני מקסים

אבל הבחורה לא רוצה..

אחותה שאלה אותי מה אני מחפש..

מור ישבה שם..

לא יכולתי לאמר לה שהיא בדיוק מה שאני מחפש.. 

היא שאלה אותי על ידידות.. אמרתי לה שפעם היו הרבה, היום יש ממש מעט..

ואז מור ניגשה לאחייניות שלה..

אז אמרתי לה בשקט.. את האמת..

עם מור - זו פעם ראשונה בחיי שלא היה לי שום מחסום לגבי הקשר - כולל לנתק

לחלוטין כל קשר עם כל ידידה שיש או שאי פעם היתה לי..

(וזה כנראה מה שהכי כואב לי שזה בכל זאת לא יקרה..)

אני רוצה להאמין שזה לא ככה - אבל להכיר מישהי כמוהה.. זה משהו של פעם 

בחיים..

בכל אופן..

אמנם שומדבר ממה שתכננתי לשבת הזו - שבת הגדול - לא קרה..

אבל עדיין היה לי כייף.. 

אי אפשר לומר עלי שאני לא ספונטני :)

אני מקווה שגם פסח יהיה כייף..

שהחג יעבור בלי מחשבות מיותרות..

שיהיה שמח וטעים

(אפילו שזה פסח ראשון בלי/לא אצל סבתא..)

יש אנשים שיש להם התמכרויות..

אולי לכל אחד יש איזו התמכרות כלשהי..

יש כאלה שיש להם התמכרות לסמים..

יש כאלה עם שוקולד ודברים מותקים...

אני מתמכר לאנשים שמצליחים להיכנס לי חזק ללב..

הם באים.. נכנסים.. מרגישים בנוח.. 

ואז כשהם הולכים..

זה מרגיש כלכך ריק.

כלכך 

ריק.